יום שלישי, 22 ביולי 2014

עלוני שבת

נעם פרל לא לבד.

בשבת התארחתי ביישוב דתי, כך יצא שחומר הקריאה שלי הורכב בעיקר מעלוני שבת שמחולקים בבתי הכנסת. כל העלונים התייחסו לרצח שלושת הנערים. הזדעזעתי. אלה לא הקיצונים של כהנא חי אלא רבנים וכותבים שהם במיינסטרים של הציונות הדתית כיום. מנהיגות הציונות הדתית חייבת לדעתי בחשבון נפש ובלקיחת אחריות. הרבה אנשים צעירים וכואבים קראו השבת את הטקסטים הללו ומי יודע מה תהיה ההשפעה שלהם. הנה הדברים.

אבי רט "שבתון":

מה רע בלהגיב מהבטן? למה מפחדים להקשיב לבטן שאומרת לנו את האמת, בלי כל התייפיפות הנפש והפוליטיקלי קורקט המאוס, הצבוע והמסרס? זו לא חוליה כזו או אחרת, או קיצוניים מהשוליים. בואו נגיד את האמת מהבטן - זה האיסלאם כולו. כולל ערביי ישראל. כולם רקדו על הגגות כשנפלו טילים וכשנפלו הילדים. מספיק לשחק בנדמה לי של מתונים וקיצוניים.

הרב ישראל רוזן, ''שבת בשבתו'':

דם הנערים זועק: תג מחיר לאומי!

...במקום להרבות במילות עברה וזעם, ולנופף באיומים המיועדים בין השאר לתת פורקן-קיטור לחרון אפנו, יש לגבות תג-מחיר לאומי מוכרז. יש לנצל את האווירה - בעיקר הפנים-לאומית אצלנו - לנקוט בצעדים מדיניים וחקיקתיים...

... ובמקביל, מדינת ישראל והעם היהודי לתפוצותיו צריכים לפתוח בפרויקט אדיר ממדים תחת הכותרת ''הצלת האנושות מצפרני הפונדמנטליזם המוסלמי''. אני כבר שומע את הקולות הטוענים: ''השתגעת! לפתוח במלחמת דת? לקומם נגדנו את כל העולם המוסלמי?'' ותשובתי - כן!

הרב דב ביגון, ''באהבה ובאמונה'':

אויבינו.. צועקים בראש חוצות ''אטבח אל יהוד''. התגובה למחשבות לדיבורים ולמעשים הללו צריכה להיות כתשובתה של שרה אמנו ''גרש את האמה הזאת ואת בנה''... ולא ירחק היום ויתקיים בנו הכתוב ''הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו'' כפירוש רש''י: כי דם עבדיו יקום - שפיכות דמיהם.

דבר המערכת ''שביעי'':

לא פעם עומדת מאחורי הטענה נגד מבצע צבאי כזה או אחר האמירה שמדובר בעונש קולקטיבי, פעולה לא מוסרית הפוגעת בחפים מפשע. הגיע הזמן לזרוק את הטענה הזו לפח האשפה. ...מלבד כורח המציאות, עונש קולקטיבי הוא גם פעולה מוסרית, ודאי בכל מה שקשור לטרור הפלסטיני... מי שעומד מאחורי הרצח המתועב הזה, זו לא חוליה מקומית אלא החברה הפלסטינית כולה.

נבו כץ, מאמר מערכת, ''גילוי דעת'':

העולם הערבי לא תרם דבר לעולם ולאנושות מלבד מוות, הרס ושכול... בהתייחסותנו לערבים צורת החשיבה שלנו חייבת להיות 'חשיבה ערבית'.

ואני שואל: איך אנשים בעלי מעמד והשפעה שוכחים את הציווי היהודי היסודי של ''לא תרצח''? מאיפה יש להם העוז לומר דברים שעלולים להיות מתורגמים למעשים?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה