יום ראשון, 2 בפברואר 2014

עמק רפאים

בשלהי קיץ 2003 חזרנו מסיני מהחופשה שאחרי חתונתנו היישר לידיעות על הפיגוע הנורא בקפה הלל סמוך לביתנו. כדרכנו קפצנו לבקר את סבא וסבתא שלי, בנימין וגניה רוטנברג, בביתם ברחוב עמק רפאים, כמה עשרות מטרים ממקום הפיגוע.

"היכן הייתם בזמן הפיצוץ?" שאלתי, והם חייכו קלות וענו שישבו כרגיל בסלון, שהרי איפה עוד הם יכולים להיות בגילם ובבריאותם. "ואיך הרגשתם?" שאלתי וציפיתי לתשובה ציונית הולמת מסבי וסבתי שהתבגרו והזדקנו לצד תקומת עם ישראל בארצו.

"מה אני אגיד לך, חנן", ענתה סבתי ניצולת השואה, "אני עייפה ממלחמות. כל החיים שלי זה מלחמות".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה