יום ראשון, 2 בפברואר 2014

אמונה

השבת, עם הידלדלות הדיון בפרשת אדם ורטה, נזכרתי בכיתה י' בישיבה התיכונית "נווה שמואל" בה למדתי, כאשר לקחו אותנו לסמינריון של שלושה ימים בנושא "אמונה" במדרשת עופרה.

אחד המפגשים, אותו העביר לנו מדריך צעיר ונלהב, עסק בנושא יציאת מצרים ומעמד הר סיני. המדריך הסביר לנו שמעמד הר סיני קרה באמת והיום יש גם עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות חד משמעיות לקיומו. כולנו הנהנו בהסכמה, אבל אז יוסי (שם בדוי) הרים את היד וביקש מהמדריך להראות לנו את העדויות הללו. המדריך צחקק ואמר שהיום כבר ידוע לכולם שישנם מחקרים שמראים חד משמעית שהיה מעמד הר סיני וגם עשרת המכות. יוסי המשיך להתעקש ואמר שאם זה כל כך ידוע לכולם, מה הבעיה של המדריך להראות לנו את המחקרים הללו כדי שנשתכנע. המדריך התחיל לרדת על התלמיד שהוא שואל שאלות בצורה קנטרנית ודמגוגית, והרי ידוע שבני ישראל מנו כ-600,000 איש במעמד הר סיני והעדות על כך עברה מפה לאוזן לאורך הדורות, כך שאין ספק בכלל שהאירוע הזה קרה. בסופו של דבר הצטרפו לדיון גם שאר התלמידים בכיתה, תוך שהם צוחקים על יוסי שהוא לא מבין כלום וסתם שואל שאלות אפיקורסיות.

בסופו של דבר, בסוף כיתה י' העיפו את יוסי מהישיבה בגלל שהוא לא היה מספיק דתי. יוסי נידון לשנתיים של שוטטות בבתי ספר סוג ג' וד' של הציונות הדתית, חזר כמובן בשאלה, ומשיחה מאוחרת איתו לפני כמה שנים אני יודע שהוא מלא כעס על הישיבה התיכונית שבה למדנו אז ועל ההשפלות והזלזול שחווה.

ואני שואל, איך מערכת חינוך של מדינה מודרנית מעיזה לומר לתלמידים בצורה חד משמעית האם להאמין או לא להאמין באלוהים? איך איש חינוך מעז לעשות זאת? האם ישנו מורה בחינוך הממלכתי שהיה מעז לקחת את תלמידיו ל"סמינר אתיאיזם"?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה