קפיטליזם

ההצעה של המיליארדר האמריקני טום פרקינס לשנות את חוקי ההצבעה בבחירות כך שאנשים עשירים יצביעו עם יותר קולות היא אמנם גרוטסקית ומקוממת בבוטות שבה, אך אני חושב שניתן לראות בה בסך הכול ביטוי מוגזם ומועצם של הלך רוח נפוץ מאוד בקרב המאמינים בתורה הניאו-ליברלית. לפי הלך הרוח הזה, עושרו של האדם והצלחתו החומרית והחברתית בעולם הזה, מעידה גם על תכונות אופיו הנעלות ועל מעלתו המוסרית. כמובן שאני לא מחדש כאן דבר, הרי כבר מקס ובר בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" הראה כיצד הקפיטליזם צמח דווקא באותם מקומות בהם פרח זן של פרוטסטנטיות המאמין שהצלחתו החומרית של האדם מעידה על כך שהוא נבחר על ידי האל.

ודווקא משום כך כל כך מוזר לפגוש מדי פעם יהודים דתיים שמאמינים באדיקות בעקרונות השוק החופשי. כל כך הרבה פעמים יצא לי לדון עם אנשים שונים על נושאים חברתיים וכלכליים, ותמיד בסוף הדיון, אחרי שאנחנו מפסיקים לירות בפינג-פונג אינסופי את שלל הטיעונים השגורים בעד או נגד מדינת הרווחה, בעד או נגד מעורבות ממשלתית כזו או אחרת בשוק, מתגלות הנחות היסוד במערומיהן. ותמיד בסופו של דבר אני מגלה שהצד השני באמת ובתמים מאמין בכך שמי שמצליח בחיים הוא מי שהשקיע והתאמץ יותר, ולעומתם מי שאינם מצליחים צריכים פשוט להתאמץ יותר ו"לחשוב קצת מחוץ לקופסה". ונכון, האנשים הללו מוכנים להודות שיש מקרי גבול של נכות קשה או גזירת גורל קיצונית בהם המדינה צריכה לסייע, אבל ברוב המקרים הם רואים את האדם הבודד כאדון לגורלו וככזה שיכול לבנות את עתידו במו ידיו. והם חושבים שנתונים כמו מין, מעמד כלכלי של ההורים, סביבת מגורים, עדה או גזע הם משתנים אשר נמצאים שם ברקע אך עם מאמץ קטן או גדול כל אחד יכול להתעלות מעליהם אם רק ירצה מספיק. וכאשר אני מנהל את הדיון הזה עם אנשים דתיים, תמיד עולה בקרבי התמיהה כיצד המשוואה הזו של הצלחה חומרית ומעלה מוסרית מסתדרת לאותם אנשים עם אמונתם ויהדותם.

והנה השבת התארחתי אצל חברים בצפון והלכנו יחד לקבלת שבת בבית הכנסת. הדרשה שנישאה בין קבלת שבת ותפילת ערבית שיעממה אותי ולכן עלעלתי בסידור "תפילת כל פה" שהיה לפניי וחיפשתי אחר חומר קריאה. והנה בכריכה הפנימית של הסידור גיליתי את אותה איגרת מפורסמת ששלח הרמב"ן לבנו נחמן אשר בקטלוניא, ואשר הוא מפציר בו "תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִּפְחוֹת, לְקַיְּמָהּ וְלַלֶּכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר ה' יִתְבָּרֵךְ". וקראתי את האיגרת הזאת הלוך וקרוא ואפילו התפתיתי לנגן בראשי את הלחן המפורסם של מרדכי בן דוד "שמע בני". ופתאום חשבתי כיצד הטקסט הזה יכול להיקרא כקריאת מחאה נוקבת כנגד הנחות היסוד של הניאו-ליברליזם, שיש בו כל כך הרבה יהירות וגאווה על כוחו ועוצם ידו כביכול של האדם. וחשבתי עד כמה אנחנו צריכים להתנגד לפיתויי השווא של הקרייריזם והתחרות קודם כל מתוך נקודת מבט יהודית ואמונית.

והרמב"ן כותב לבנו כך: וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם... וּבַמֶּה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר, ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, וְאִם בְּכָבוֹד, הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶאֱמַר: וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ?! וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה – "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח": נִמְצָא הַכֹּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ וִינַשַּׂאֲךָ הַמָּקוֹם. עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ, וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ, וְאִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ, וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ וְהוּא זַכַּאי מִמְּךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא הוּא שׁוֹגֵג וְאַתָּה מֵזִיד."

שבוע טוב!

המאמר על טום פרקינס: http://www.themarker.com/wallstreet/1.2244600

מרדכי בן דוד, "שמע בני": https://www.youtube.com/watch?v=vbvHqFCZ4T0

(צילום: ציור קיר של רבי משה בן נחמן (רמב"ן), על גבי האודיטוריום בעכו. מתוך ויקיפדיה)