יום שישי, 31 ביולי 2015

על ההצגה "השימוע" של רננה רז

שלשום יצא לי להישאר עד מאוחר במכון הישראלי לדמוקרטיה שבו אני עובד. וכך יצא שפגשתי בפינת הקפה שהפכה לחדר אמנים מאולתר, את היוצרת רננה רז ושאר השחקנים שעמדו להציג/להקריא את "השימוע" של המורה לאזרחות אדם ורטה באולם השולחן העגול של המכון. לאחר זירוז לא ארוך במיוחד של אחת מעמיתותיי לעבודה השתכנעתי לצפות בהצגה למרות שלא תכננתי מראש. ואכן מדובר בהצגה מעוררת מחשבה ומרתקת עד מאוד.  

לאחר מכן ניסיתי לנסח לעצמי מה תפס אותי. הרי בסופו של דבר מדובר על שעה וחצי של הקראה של שיחה "מהחיים", עם כל חוסר המושלמות של ההתנהלות היומיומית של גופים בירוקרטיים וחינוכיים: עם ניסוחים לא מהוקצעים של טענות, עם אנשים שלא באמת מייצגים באופן חד-משמעי, ברור ודרמטי עמדה חינוכית או אזרחית אחת מול אחרת כמו שאנחנו רגילים לשמוע במחזות אחרים. 

אחר כך הבנתי שאולי דווקא בגלל ההחלטה האמנותית הזאת של רננה רז – לקחת את הטקסט המקורי כמו שהוא, באופן צמוד, בלי תוספות ו"שיופים" – האפקט של הצפייה בהצגה היה כל כך חזק. הרי אנחנו מכירים מעולם ההגות והאקדמיה ניסוחים מדוייקים של המתח שבין יהדות לדמוקרטיה, ובין זכויות אזרח לשיקולי ביטחון, ובין חינוך אזרחי-הומניסטי לפטריוטיות ונאמנות למדינה. אבל הנה דווקא המקרה הספציפי, הגדוש בפרטיו, המסובך והמפותל, מראה לנו עד כמה בפועל הדברים יותר מורכבים.
 
כי מסתבר שמעבר לנרטיב התקשורתי-ציבורי על מקרה אדם ורטה כפי שזכרתי אותו, שבו הדילמה המרכזית היתה האם מותר או אסור למורה להביע עמדה פוליטית בכיתה, יש בדרמה הזאת עוד כל כך הרבה סיפורי משנה שקשורים אלו לאלו, מעורבבים ומשפיעים: עולם הרשתות החברתיות, על מיידיותו ומהירותו הבלתי נתפסת, המהווה הרחבה של המתרחש בתוך בית הספר ועדיין מערכת החינוך לא באמת יודעת איך "לאכול" אותו וכיצד להתמודד איתו. בתי ספר גדולים מדיי ורשתות חינוך עצומות בהיקפן, תעשייה של ממש, אשר יוצרים פער וניכור מובנה ובלתי ניתן לגישור בין דרגי הניהול והפיקוח ובין המורים עצמם – ונדמה לי שיש פה יותר מאשר סיפור אישי/ערכי על מנהל תיכון אחד לא מוצלח שלא הבין את גודל האתגר שהושלך לפתחו. מערכת חינוכית עמוסה לעייפה השוחקת את דרגי הביניים שלה עד כדי כמיהה פשוטה שלהם לשמור על "שקט תעשייתי" ולא משנה מה יהיה המחיר ומה תהיינה ההשלכות החינוכיות העקרוניות. חוסר האונים של מערכת החינוך בטיפול בבעיות משמעת של תלמידים. הערבוב שבין פסיכולוגיה, אידיאולוגיה ופוליטיקה – והשאלה האם ניתן בכלל להפריד בין רגשות ואופי של תלמיד או מורה ובין עמדותיהם והדרך שבה הם מבטאים אותם. התובנה המפתיעה שבתוך העברית האחת שלנו מסתתרות כל כך הרבה שפות שונות שמתקשות לתקשר אלו עם אלו.  
 
וכל זאת כמובן בנוסף לסוגיה המרכזית שבה עסקה ההצגה – האם ניתן לפתח בכיתה דיון אזרחי משמעותי מבלי לגעת בנושאים אקטואליים, כואבים ו"פוליטיים"? האם מערכת החינוך מוכנה ויכולה לתת גב למורים שמעזים לעשות זאת, גם תוך סכנה שתלמידים מסוימים יפרשו את המורה באופן שרחוק מאוד מכוונותיו המקוריות? האם המורה האידיאלי הוא קבלן ממושמע של נהלים או אינדיבידואל חושב ויצירתי? האם התלמידים הם הפוסקים האחרונים בשאלה על מה מותר ועל מה אסור לדבר בכיתה? 
  
ונקודה אחרונה שעלתה לי באופן אישי, בתור בוגר של מערכת החינוך הציונית-דתית: בישיבה התיכונית שבה אני למדתי, רוב הר"מים והמורים הביעו בפנינו בלי בעיות, באופן חד-צדדי וחד-משמעי, את עמדתם הפוליטית. ולא רק זה, הם גם אמרו קדיש בזמן התפילות לשם אבלות לאחר שפורסמו הסכמות מדיניות עם הפלסטינים, ואף ארגנו לנו אוטובוסים מוזלים להפגנות מהפגנות שונות. לא נראה היה שמישהו שם מוטרד יתר על המידה מן השאלה האם הבעת דעה פוליטית של מורה היא עניין לגיטימי וראוי. לעומת זאת, נדמה לי שבמערכת החינוך הממלכתית ההקפדה על הנייטרליות הפוליטית של המחנכים והמנהלים היא עניין הרבה יותר רגיש וחמור. מישהו יכול לנחש מה מסביר את הפער? 
  


תגובה 1:

  1. ידידים ליום טוב, שמי אנטוניו לורה מישראל, אני רופא רפואי במקצועי כירורג, אני בן 45, קרא בעיון את עדות חיי האמיתית כיצד החזרתי את האהבה לשעבר תוך יומיים של נרות נתח אהבה איות תפילה, יש לי כוונות טובות לחלוק את החדשות הטובות כאן כי אני יודע שמידע זה יעזור למישהו שקורא את זה כרגע לרפא לב שבור ולהשיב יחסי אהבה אבודים תוך יומיים. הסטוי שלי אולי דומה, הייתי נשוי לאנטוניו ארבע שנים, בחודש שעבר הוא נפרד ממני, עשיתי הכל כדי להחזיר אותו לאהוב אותי, אבל כל מה שעשיתי היה לשווא, רציתי שהוא כל כך יחזור בגלל שהיה לנו שני ילדים קטנים יחד ואני כל כך אוהבת אותו שאני לא יכולה לחיות בלעדיו, שאלתי אותו עם הכל, הבטחתי אבל הוא סירב. הסברתי את הבעיה שלי לעמיתי בעבודה, היא החברה הטובה שלי והיא ייעצה לי ליצור קשר עם מגה איות אהבה שיכול לעזור לי לאיית אהבה, אבל אני מהסוג שלעולם לא חשב שמאיית איות אהבה קיימת או יכול לעבוד, לא הייתה לי ברירה אלא לנסות, שלחתי בדוא"ל את כתובת הדוא"ל ליצירת קשר עם ערוץ האיות שהיא נתנה לי וכמה מוניטות אחרי שקיבלתי תשובה. ד"ר אדודווה אמר לי שהוא יכול לעזור לי להחזיר את בעלי, זה היה אין בעיה שהכל יהיה בסדר לפני שלושה ימי עבודה, עקבתי בקפידה אחר כל ההוראות שלו על מה לעשות בביתי במהלך תפילת איות אהבה באמצע הלילה. אודודואה השיק לאוויר קטע כתיב של אהבה ובאופן מפתיע, היום השני היה בסביבות השעה 06:00. בן זוגי לאהוב של בעלי התקשר אלי בטלפון הנייד שלי, הייתי כל כך מופתע כי בעלי סירב להתקשר אליי ולא שלח לי טקסט בשלושת השבועות האחרונים, פתאום הוא התקשר להתנצל בפני והוא אמר שהוא יחזור הביתה לבקר אותי והילדים שלי בקרוב. מאז אותו היום הראשון שהוא התקשר אלי, הוא התקשר אלי והתקשר אלי כל יום, היום הוא התקשר לענתי לשיחת הטלפון והוא אמר שוב שהוא כל כך מצטער על כל מה שקרה שהוא רצה שאסלח ואחזור אליו כבן זוג אהבה, שהוא כל כך אוהב אותי. אני כל כך שמח ועד היום התחלנו לחיות יחד באושר כמשפחה אחת. תודתי העמוקה עוברת לד"ר אודודואה על כוחותיו המחוננים להחזיר את הנישואין השבורים ולהחזיר בן זוג לאהבה לשעבר תוך יומיים אהבה לאיות תפילה שעובדת. אני ממליץ עליו בכנות לכל מי שמחפש שיקום אהבה דחוף (dr.oduduwaspellcaster@gmail.com)

    השבמחק