יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

הפיל שרצה להיות הכי - ביקורת ספר

ספר הילדים ''הפיל שרצה להיות הכי'', המתאר את קורותיו של פילוני המבקש ''להיות הכי יפה שבעולם, מהפילים כולם, כולם'', מעורר אי נחת בקרב ההורה בן-זמננו המקריא אותו לילדיו בשעת ערב. סלידתו של ההורה מגיעה לשיא כאשר פילוני חוזר לביתו לאחר שהגשים את משאלתו וגופו נצבע בשלל צבעי הקשת בעזרתה של ציפור רבת תושייה וטובת לב. בסצנה האמורה, זוכה פילוני לבוז וללעג ממשפחתו - ''כשפילוני הגנדרן עמד מול הפילים כולם, במקום תשואות ומחמאות שמע רק צחוק גדול מאוד''. זאת ועוד, פילוני אינו מתקומם כנגד הלחץ החברתי-משפחתי המופעל עליו אלא מקבל בכניעה את תביעותיה של ההגמוניה התרבותית-משפחתית - ''לא רוצה, אמר פילון בקרקס להיות מוקיון, והתחנן, רוצה לחזור להיות פילון פשוט, אפור''.

התרעמותו של ההורה נובעת, אם כן, מן הדיסוננס שבין ערכי החברה בת-זמננו המעודדים ביטוי אישי ייחודי (גם אם יהיה זה ביטוי חיצוני ושטחי שאינו פותר את הנוירוזות של הפרט הפועל) ובין עמדתו החד משמעית של הספר המחייבת התמסרות לתביעותיה של הקבוצה. לא זו אף זו, הסימון המרומז למה שכונתה עד לפני שנים לא רבות ''הסטייה ההומוסקסואלית'' - כפי שבא לידי ביטוי בצבעיו הססגוניים של פילוני המזכירים את דגל הגאווה הלהט''בי - מביא לשיא את תהליך ההזרה העובר על ההורה המקריא, המחוייב מעומק לבו לפרקטיקות תרבותיות ליברליות המצדדות בשוויון זכויות לקהילה החד-מינית.

מה מסביר, אם כן, את הצלחתו המסחרית של ספר הילדים הנ''ל, שאף זכה לאחרונה לעיבוד לסרט וידאו מצליח בקולה של רבקה מיכאלי, וזאת על אף זרותו לזמן ולמקום הישראליים-חילוניים הנוכחיים?

לטענת כותב שורות אלה, הפתרון לחידה מצוי בשורות החותמות את הספר, בהן מביע פאול קור מסר מפתיע וחתרני - ''מה רע בצבע האפור? זהו צבעם של הפילים, להם הוא בדיוק מתאים''. במילים אלה חושף הכותב את המסר האמיתי של הספר: ההתעקשות של קבוצת הפילים (קבוצת הרוב) על שמירת הצבע האפור והתנגדותם להחלטתו של פילוני לשנות את צבעו אינה נובעת מהתעמרות קבוצתית שרירותית, אלא מדאגה אמיתית וכנה מכך שפילוני מתכחש לאני האותנטי ה''פילי'' האפור שלו. במילים אחרות, פילוני עובר במהלך הסיפור חינוך לאותנטיות ולא דיכוי תרבותי-קבוצתי. אם נרשה לעצמנו להשתמש לרגע במושגיו של ישעיה ברלין, הספר מביע מסר חד משמעי בעד החירות החיובית (החופש של פילוני להיות הוא עצמו כפיל אפור) וכנגד החירות השלילית (הזכות של פילוני להיות מוגן מהתערבות חיצונית).

כעת מובנת לנו מעט יותר משיכתו של הספר להורה בן זמננו, כאדם אשר הוא עצמו מצוי בכל רגע ורגע בדיסוננס שבין התביעה החברתית לאותנטיות וחוסר זיוף (''היה אתה עצמך'') ובין שאיפתו לשיחרור מכבלים ומסנקציות חברתיות וכמיהתו לפריצת גבולות וליצירה עצמית ההולכת ומתהווה מתוך עצמה, גם אם יש בה ניכור והתכחשות לסך המאפיינים והיכולות המקוריים של הפרט הפועל. אם נסכם, על אף המיושנות-לכאורה של הספר ''הפיל שרצה להיות הכי'', אין ראי מדויק ממנו לנפשו של ההורה הישראלי בן העשור השני למאה העשרים ואחת.

(פאול קור, ''הפיל שרצה להיות הכי'', הוצאת דביר, 1993, מחיר: 64 ש''ח)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה