יום שלישי, 11 בנובמבר 2014

בקיץ זה

בקיץ הזה לא נצטרך לכתת אתינו לחרבות ומזמרותינו לחניתות. כלי הנשק מוכנים, זרוקים ברחובותינו, מונחים בערבוביה לשימוש מיידי ומהיר: זיקוקי די-נור, אבני גיר, טרקטורים משומשים, בקבוקי נפט, כפות ידיים.

מדורת קיץ עליזה בוערת ביער ירושלים. נערים צוהלים באשמורת השלישית, מפזמים שירי מולדת, מנפצים ברעש קנקן דלק מרוקן. מוזיקת טראנס עולה ויורדת כשמיכת פחם על בנייני העיר, מעירה תינוקות מחלומם, הורים מבדידותם. הטרמפיאדה ליד מנהרת ההר נטושה עכשיו. זעקת הכאב החנוקה כבר אינה מהדהדת בהרים העתיקים.

רוח אוגוסט נושבת קרירה. אנשים כבר לא ממתינים לשרב הגדול. מכוניתי טסה בכבישים הריקים. האלימות עצורה כמו נבט בין קירות הבתים. כמוסה בחלומות, מסתתרת בין תקוות.

ההפתעה הפכה להרגל. הזוועה הומרה בשיגרה. עירנו מתרגלת לעידן חדש-ישן בתולדותיה. תושביה מכאיבים זה לזה בכל הבא ליד. אין גבול ליצירתיות.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה