יום שלישי, 22 ביולי 2014

להב"ה

אני עוצר בעיר להזמין לנו אוכל מוכן לערב זוגי. מעבר לדלפק פרצוף מוכר. בחור צעיר אומר לי שהוא מכיר אותי, ואחרי שנייה שנינו נזכרים שהייתי המדריך שלו בלהב"ה. המלצרית שלידו מסתכלת עליו בתדהמה והוא מסביר לה שלא מדובר בארגון האנטי-ערבי ההוא נגד התבוללות אלא בתוכנית "לקראת השכלה באוניברסיטה העברית" שהשתתף בה בתיכון.

להב"ה היא תוכנית של היחידה למעורבות חברתית באוניברסיטה העברית שמאפשרת לתיכוניסטים מצטיינים שאין במשפחתם מישהו שלמד באוניברסיטה לשמוע קורסים ולצבור נקודות זכות במהלך כיתות י"א וי"ב. המטרה היא לעודד אותם לרכוש השכלה גבוהה לאחר השירות הצבאי. אני העברתי לתלמידים את הקורסים המקדימים בכיתה י' בנושאי מיומנויות כתיבה אקדמיות ומבוא לחברה הישראלית. הרציתי בלהב"ה שלוש שנים והאמת היא שכל הזמן התלבטתי ביני ובין עצמי האם הפרויקט הזה באמת שווה את ההשקעה הרבה בו. האם באמת כדאי להעמיס על כתפי התלמידים לימודים במסגרת אוניברסיטאית כבר בתיכון, במקביל לבגרויות ולשאר הפעילויות. וגם לא היה לי קל עם הקבוצות שהדרכתי באותן שנים. בעיות משמעת רבות ליוו את השיעורים (בכל זאת, תלמידי תיכון) והרבה פעמים הרגשתי שאני לא מצליח לעורר דיונים מעניינים על הנושאים שלמדנו.

והנה עומד למולי בחור צעיר בן 21. כשהכרתי אותו הוא היה ילדון עם שיער ארוך וחלומות על מוסיקה ועכשיו הוא גברבר חסון אחרי שירות קרבי עם מבט שרוצה לטרוף את העולם. הוא מספר לי שהוא מתכנן ללמוד מדעי המחשב בשילוב אמנות דיגיטלית. יש לו אמנם הרבה עבודה עד שיתקבל אבל הוא לא חושש מזה. והוא מוסיף ומספר לי על החוויה שלו בלהב"ה, עד כמה הקורס במיומנויות כתיבה היה מועיל, ואיך לקח בכיתה י"א קורס במוסיקולוגיה. הוא לא ניגש למבחן אמנם, אבל עצם הלימודים בקורס עם סטודנטים רגילים הראו לו שהאוניברסיטה זה לא מקום בשמים, אלא מוסד שלומדים בו אנשים כמוני וכמוך.

ופתאום כל הספקות שהיו לי כל השנים - על חשיבות התוכנית הזאת שהשקעתי בה שעות לא מעטות במהלך התואר השני - כאילו התפוגגו. והייתה לי נחת אמיתית בשעת הערב המוקדמת. בכל זאת עשיתי משהו בעולם הזה. והנה הוא אורז לי את הסושי ומוסיף מנה ראשונה "ככה, על חשבון הבית" ואני יוצא משם מחייך אל העולם...


אין תגובות:

פרסום תגובה