יום שלישי, 11 בפברואר 2014

בחלומי

בחלומי אני נמצא בביתה של סבתא טובה. והבית צר אך קירותיו גבוהים מאוד. וסבתא מבקשת ממני לעזור לה לתלות תמונה על הקיר. ואנחנו מטפסים ומטפסים על סולם עץ רעוע, ומגיעים לראש הסולם והסולם מתנודד מצד לצד. ואני מתאמץ לשמור על שיווי משקל, מנסה להיאחז בתמונות משפחה ישנות התלויות על הקיר, אך התמונות מתפוררות בידיי ואני לא מצליח להישאר יציב. ולפתע סבתא טובה נשמטת מן הסולם ונופלת מטה מטה ואני לא מצליח לראות את סוף הנפילה. ואני ממהר לרדת מן הסולם ולמטה מהומה, כל בני המשפחה מתרוצצים, מחלקים פקודות. ואני נכנס לחדר השינה להיפרד מסבתא והנה לא סבתא שכובה שם במיטת העץ הישנה אלא רוני בתי. ופתאום מול עיניי הקרועות רוני מתעוררת ומתחילה לצעוק שכואב לה. ואני שואל אותה, "איפה כואב לך, רוני? איפה כואב לך?" והיא מצביעה על החזה שלה ובוכה, "אבא כואב לי, כל כך כואב לי אבא". ואני נושא אותה בריצה החוצה ומבקש בצעקה מבן-משפחה את המפתח לאוטו שלו, אבל הוא לא מסכים לתת לי את המפתח, ולילך צורחת עליו, "איך אתה לא מבין מה קורה פה?" ואני רץ החוצה ורוני חבוקה בזרועותיי, מחפש אמבולנס והדמעות מטפסות לי בגרון, ואסור לי לאבד את רוני, אסור לי לאבד את רוני

אין תגובות:

פרסום תגובה