יום שלישי, 4 בפברואר 2014

נדודי שינה

לא מתהפך בעצבנות מצד לצד כמו בסרט הוליוודי.
שוכב ישר
עורפי על הכרית
פניי כלפי מעלה
נושם עמוק
לאט לאט 
מנסה להירגע. 
 

מוריד את השמיכה כי חם מדיי
מתעטף שוב כי קר מדיי
אני מזיע או רועד? 
בודק שוב את הטלפון
עוד חצי שעה עברה.

פתאום רוני קוראת לי מהחדר
אני קופץ מהר
חושב שאולי לא נורא שלא נרדמתי
הרי בכל מקרה הייתי מתעורר
מבקשת שאשן קצת לידה
היא מפחדת 
המזרן שלה קשה יותר משלנו
אין לי שמיכה וצפוף לי
אני חוזר לחדר היא קוראת לי שוב
צריכה פיפי
אני מלווה אותה לשירותים
מקפיד שתשים בעצמה את הישבנון על האסלה
שלא תתרגל לא להתאמץ 
היא מסיימת מהר היא לא באמת הייתה צריכה
מושיטה אלי ידיים לחיבוק נוסף
אני עוטף בחיבוק ארוך ומטיס אותה בנשיקה למיטה
היא מתכרבלת לעבר הקיר
אני מדדה בשקט לחדר חוזר לשכב
גופי עייף מאוד, אבל עיניי פתוחות דולקות בחושך
פותח את הטלפון בודק מה חדש ברשת 
הפוסט שכתבתי אתמול כבר פרש כנפיים 
הוליד ילדים משלו 
אני מכבה זה לא מה שאני צריך עכשיו
אחת וחצי, אחת שלושים וחמש

שומע בכי תינוק מדלג מהר מהמיטה 
בחלון אישה מהלכת מתחת ירח תינוק בחיקה מנסה להרגיע
שום קולות אחרים הלילה 
אולי אקרא ספר אני באמצע ספר עיון על האסלאם
זה לא מתאים עכשיו, חבל שאין לי ספר מתח 
פרק במחשב רק יעיר אותי יותר
נשכב שוב
צעדי רגלים קטנות מתקרבים לחדר
רוני עומדת על סף המיטה בשיער פזור מחכה לאישור
אני נכנע מסדר לה כרית אדומה בין שנינו 
מחבק אותה חזק
ונרדם. 



(צילום: משה אליהו)

אין תגובות:

פרסום תגובה