שערי צדק

היום ביליתי שעות ארוכות עם הגדול במיון ילדים של בית החולים ''שערי צדק'' בירושלים. שום דבר פטאלי. מסוג הבעיות שמתעוררות ביום שישי ב-11 בבוקר, כאשר קופות החולים כבר סגורות, ומחייבות בדיקה מיידית. הכל ברוך השם בסדר.

וכמו תמיד כשאני מתארח שם, ויצא לא מעט בשנים האחרונות, אני יוצא ממש מרוצה. לא שאחדש משהו לירושלמים, אבל את מי שמכירים את ירושלים רק ממהדורות החדשות ומדיווחים אנתרופולוגיים של תלאביבים שיורדים לכאן פעם בשנה כדי לראות את הנייטיבז, זה אולי קצת יפתיע.

אז קודם כל הפרסונאל מעורבב לגמרי: ערביות עם דתיים. מסורתיות עם חילונים. והצוות מקסים ומחייך לכולם. וילדי בני עקיבא מחלקים לפני שבת ממתקים לכל הילדים בלי הבדלים. ובחור יאפי חילוני מסייע למשפחה חרדית להתארגן בחדר. ובחורה מזרחית-מסורתית מציעה למשפחה ערבית משהו לאכול. וכשממתינים בסבלנות לרופא כולם משתפים את כולם בבעיות הרפואיות: בכאב בצד של בן ה-12 שלא עוזב אותו כבר יומיים; בהליכה הצולעת של בן השנתיים שהופיעה פתאום; בנפיחות המוזרה בעיניים של הילדה בת החמש; בחתך העמוק של בן ה-8 שנפל בזמן ההפסקה בבית הספר.

וכך כולם עסוקים בצרות הרפואיות הפרוזאיות, מדחיקים לזמן קצר את הבדלי הלאום והדת, נהנים מן השהות בעיר המקלט הזאת שבה הכאבים יוצרים אחדות גורל זמנית, מתעלמים מן האלימות והשנאה שמידפקות על שערי בית החולים ומתעקשות להפריד ולסכסך.

כשיורד הערב עובר בית החולים הדתי-חרדי למתכונת שבת: הטלפונים דוממים, המכונות האוטומטיות כבויות, האורות דולקים אוטומטית. אבל אפילו זה לא מפריע מדי, הרי החנייה בשבת בחינם.

אנחנו יוצאים החוצה. הגשם העז שוטף אותנו ואת כבישי האספלט השוממים. אולי יצנן גם את הנשמות הכואבות של תושבי העיר שמסביבנו.

שבת שלום.