יום שני, 22 ביוני 2015

נד-נד

שיר הכפירה הגדול ביותר בשירה העברית. ויש בו כל מה ששירה גדולה צריכה: הקפדה על צמצום, כך שכל מילה וכל הברה הן בעלות משמעות. הפנייה למקור שאינה משתלטת על הכתוב, כך שהטקסט יכול לעמוד בפני עצמו.

כשאני שומע הורים וילדים משבשים את השיר בגן המשחקים ושרים "מלמעלה עד למטה רק אני אני ואתה", אני מחייך ורואה בכך את מחאתה הלא-מודעת של ישראל המסורתית. אלוהים לא יוותר אילם בשפה שבה השביעו אותו אלפי פעמים לשוב ולחזור אל חיינו.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה