יום חמישי, 27 במרץ 2014

בית הקלפים

לפני כמה ימים הגדיר אורי משגב בטור ב"הארץ" את אהוד אולמרט כ"פרנק אנדרווד הישראלי". אני חושב שהוא טעה. כי פרנק אנדרווד, אותו פוליטיקאי מושחת עד העצם מ"בית הקלפים" הוא לא רק מושחת, אלא גם מצליח להשיג את מטרותיו באופן שמקסים את סביבתו ואת קהל האזרחים – הרי בסוף העונה השנייה נשיא ארצות הברית, שאנדרווד עצמו תכנן וביצע את קנוניית הדחתו, רואה בסגנו חבר נפש וידיד קרוב ומעביר לו את הכהונה בברכות חמות. לפיכך, עצם כישלונו של אולמרט – החקירות, ההדלפות, ההתפטרות, המשפטים, דעת הקהל הביקורתית – היא הוכחה לכך שלא ניתן לראות בו תחליף-אנדרווד. 

כי פרנק אנדרווד הישראלי הוא אריק שרון. 

לפני שבועיים-שלושה החלטנו לנצל יום שישי שמשי ולנסוע עם הילדים דרומה, לראות קצת פריחה. באתר "דרום אדום" המליצו על גבעת הכלניות ליד חוות השקמים ומכיוון שאף פעם לא ראיתי במו עיניי את החווה המפורסמת החלטנו לנסוע לשם. וכך דהרנו לנו דרומה לכיוון שדרות, שני מבוגרים עייפים מאוד מקדימה ושלושה ילדים תאבי הצקות וצרחות מאחור. גבעת הכלניות נמצאת ממול לחוות השקמים, מעל מנחת המסוקים המפורסם של ראש הממשלה לשעבר. הסברתי לילדים שאנחנו עומדים לבקר בקברו של ראש הממשלה שרון ורעייתו לילי – מנסה לתפוס במכה אחת גם ציונות וגם טבע – אבל כשהגענו לראש הגבעה גילינו שקברם של הזוג מוקף בגדר שחורה גבוהה. בכניסה הנעולה היו שרועים שני כלבים עייפים והמבקרים הרבים שפקדו את המקום הסתפקו בהצצה מעבר לגדר. 

ביני לבין עצמי התנחמתי במראה הזה. הנה שוכב לו "המנהיג החזק" שהציבור הישראלי כל-כך כמה לו, אותו מנהיג שבעזרת מניפולציות משילות הצליח לרמוס תהליכי קבלת החלטות דמוקרטיים גם בזמן מלחמת לבנון הראשונה, וגם בשבתו כשר השיכון, וגם כשהחליט לבנות את גדר ההפרדה ולהרוס את גוש קטיף כראש ממשלה. הנה הוא טמון לו על גבעת פרחים שהיתה פעם פתוחה לאוויר ולשמיים ועתה היא מגודרת בחומה שחורה ומכוערת שכאילו יובאה לכאן משכונת עשירים במרכז הארץ, ומצבתו מזכירה למתבוננים בה את חשדות השחיתות והחקירות – הרי אף פעם לא קיבלנו תשובות טובות לשאלות כיצד קיבל לידיו שרון את חוות השקמים והוא עובד ציבור כל חייו, וכיצד אושרו הקברים המוזרים הללו בלב שום-מקום. 

וחשבתי שאולי פסטיבל האבל הלאומי שלא התרחש כאשר שרון מת הוא סימן קל לחכמתו של הציבור הישראלי. כי גם פרנק אנדרוודים מתים בסוף. ואם המורשת שלהם היא מורשת של הון-שלטון ורדיפת שררה ורמיסת אנשים וערכים, אפילו אזרחים מן השורה מרגישים את זה בסופו של דבר. וחשבתי שעדיף לנו לשמר את האנדרטה המפוארת הזו שמזכירה יותר מכל את המפלצת המכוערת של מתחם הולילנד בירושלים. והיא צריכה ללמד אותנו טוב טוב מהו המחיר של השאיפה שלנו לשים עלינו כמנהיגים אנשים מתוך אותה סמטוחה ישראלית-ציונית דלוחה הקרויה "המרכז" הפוליטי. 

אין תגובות:

פרסום תגובה