הגיהינום הוא בית ובו אב זקן
חולה אלצהיימר היושב שבעה על בתו שנפטרה בפתאומיות, ומדי פעם מביט מופתע
בסובבים אותו ומבקש לחזור הביתה. והוא יוצא החוצה לרחוב ומבחין במודעת האבל
עם שמה של בתו ומתחיל להתייפח בבכי למראה הבשורה הנוראה, ומישהו מלווה
אותו פנימה בחזרה אל מקום הישיבה. ואחרי חצי שעה או שעה הוא מתעורר שוב כמו
מתוך חלום, ושוב לא מבין היכן הוא נמצא ושוב יוצא החוצה ורואה את המודעה
ובוכה ובוכה. וכך הלאה, שעה אחר שעה, יום אחר יום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה