יום שלישי, 21 בינואר 2014

רשמים מלווי טיול לסטף


1. להיות מורה של כיתה א' זה המקצוע הכי קשה בעולם. בלי טיפת ציניות. אני מוריד בפניהן את כובע המצחיה שלבשתי רק בשביל דוגמה אישית.

2. חבישת כובע ושתיית מים יהפכו למאורע בסדר גודל של לבישת חגורות הצלה על סיפון הטיטאניק.

3. הסטף, כפר פלסטיני שננטש ב-48, לנצח ייקרא בפיהן של ילדות מכיתה ו' שמדריכות את הטיול "כפר עתיק שיש בו מעיינות". שרידי הקירות של הכפר, שהעדות הראשונה לקיומו מופיעה בכתובים בסוף המאה ה-19, יהיו "קירות עתיקים מאוד, מלפני 2,000 שנה בערך, מימי דוד המלך".

4. אם לא יהיה זמן להיכנס לניקבה, תמיד יהיה אבא שייקח את הבן שלו לסיבוב פרטי ויגיד לבן שלו לספר שהם רק עלו לעשות פיפי, אם ישאלו.

5. ואחר כך האבא הזה יכתוב על זה פוסט בפייסבוק וירגיש מגניב.

6. ואשתו של האבא הזה תכעס עליו כי זה לא חינוכי ללמד את הילד לשקר.

7. תמיד בסוף יהיה ילד שיקיא באוטובוס וכל הילדים ייגעלו.

8. אחרי חמש שעות עם תלמידי כיתה א' אתה נשבע שמהיום כשהילד חוזר הביתה הוא מגיע למקום שכולו רוגע, ושלא מזרזים בו לשום דבר, ושרק נחים בנועם על הספות, כי אחרת איך אפשר לשמור על השפיות?

9. העיקר שכולם חזרו בשלום.


(נכתב ב-3 בנובמבר 2013)

אין תגובות:

פרסום תגובה