יום שלישי, 21 בינואר 2014

האם יש סיכוי לתפילה יהודית חילונית אתיאיסטית?

כשהייתי ילד ונער שנאתי להתפלל. השתעממתי מהחזרה האינסופית אחר המילים המוכרות. לא האמנתי שמישהו מקשיב ושיש לכל זה טעם. וגם אם לפעמים ניסיתי באמת להתכוון, התוכן הלא-עדכני גרם לי להתמרד. בישיבה התיכונית כבר מצאתי טריקים איך להעביר את דקות השעמום וקראתי ספרות יפה מאחורי הסידור או התחמקתי לשירותים. אם אצטרך לחשוב על אחת הסיבות המרכזיות לכך שמאסתי בחיים הדתיים הרי שהייתה זו התפילה ואולי יותר מכך, הכפייה להתפלל.

אבל בשנים האחרונות, ככל שחיי הופכים לבוגרים ועמוסים, ואולי גם בגלל שכל כך הרבה זמן אני מחוץ לעולם הדתי, ואולי גם כי אני מואס בפולחן היעילות וניצול הזמן בתרבות העכשווית, התחלתי להתגעגע לתפילה – לא לתוכן עצמו אלא לעצם ההפסקה. פתאום הבנתי איזו חשיבות יש לפסק זמן של כמה דקות בבוקר וכמה דקות בערב בתוך כל העומס. פסק זמן שנותן לך זמן לחשוב, להיזכר במה שחשוב, זמן לבהות ואפילו להשתעמם.

ולפני שנה או שנתיים אמרתי ללילך שהחלטתי להניח תפילין כל בוקר ולקרוא שירה איזה רבע שעה כל בוקר. להתחיל את הבוקר בהפסקה רוחנית. לא קיימתי את ההחלטה הזאת עד עכשיו. אולי בגלל עומס הטיפול בילדים בבוקר. אולי בגלל שהבנתי שזה לא ממש תחליף. והנה, במקרה שמעתי לפני כמה שבועות הרצאה של ההוגה הצרפתי אלן-דה-בוטון שדיבר על מה העולם החילוני האתאיסטי צריך ויכול ללמוד מן הדתות. אחת הטענות שלו הייתה שיש כוח עצום לטקסים וחשיבות גדולה דווקא לחזרתיות שבהם. הטקסים מאפשרים לאדם להיזכר בערכים שחשובים לו, בהתחייבויות שלו כלפי עצמו וכלפי החברה בה הוא חי. פתאום הרגשתי שוב שיש לי צורך ממשי, קיומי במיסודה של תפילה יהודית חילונית אתאיסטית. היהדות כתרבות שלי לא יכולה להסתפק בלימוד ובפרשנות חדשה למקורות. יש צורך במיסוד של תפילה (או טקס אחר, אבל שיהיה יומיומי) שתהווה עוגן עליו אוכל להישען ואליו אחזור מדי יום, ומולו אשתעמם לעיתים, ולפעמים אמצא משמעויות חדשות, ובכל בוקר אוכל להיאחז בשורה אחרת מטקסטים שמדברים עלי ועל חיי. ומעבר לכך, תפילה או טקס שאולי אפשר יהיה לקיים בציבור, בתוך קהילה של אנשים שמאמינים כמוני בחוסר קיומו של אלוהים ובכך שאנחנו חיים בתוך עולם שהוא טעות סטטיסטית מטורפת ומדהימה ביופייה.

האם יש סיכוי למיסודה של תפילה יהודית חילונית אתאיסטית? תפילה שתשאב בראש ובראשונה מתוך מקורות יהודיים - לא טקס שמרכזו הוא מדיטציה או משהו דומה? האם יש מישהו שכבר ניסה למסד תפילה שכזו? לא רק קבלת שבת, או סדר פסח אלטרנטיבי או תיקון ליל שבועות חילוני – אלא תפילה יומיומית שנאמרת על ידי קהילה של אנשים מחויבים? האם יש למישהו רעיון אילו טקסטים יכולים להיכנס לתפילה כזו? אילו טקסים דתיים יכולים לקבל משמעות מחודשת הומניסטית-אוניברסאלית-חילונית?




(נכתב ב-23 בדצמבר 2013)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה