יום שלישי, 21 בינואר 2014

לילה ירושלמי מקפיא

לילה ירושלמי מקפיא. מבוססים את דרכנו בנחלאות, מחפשים את רחוב אילת. אחת העליות חסומה בחוט צמר ירוק שאנשים טובים קשרו, ושלט בכתב יד עגול: "סכנת נפילת שלג מהגגות". קולות תופים וגיטרה וסקסופון מהבית של בן מפלסים לנו את הדרך. ובסלון שהיה פעם חצר מפוזרות ספות יד שנייה ואנחנו שוקעים בהן בין ערמות של מעילים וכובעים. מישהו הכין שתי קדרות תבשיל, אחת של עוף וירקות והשנייה צמחונית, ואפשר לשתות ערק במיץ לימון או תה חם. ומי שרוצה לעשן יוצא החוץ ולא מתלונן, ולא שוכח לסגור את הדלת מהר כי הקור בורח, ואם שכח יהיה כבר מי שיזכיר. אנחנו יושבים בסלון, המוזיקה עדיין רגועה, מביטים למעלה בחלונות שקרועים לכוכבים בתקרה המאולתרת, מבחינים בשאריות שלג על הגג.

ופתאום מתחילים להיכנס לבית המוני אנשים. וצפוף ואנחנו לא מכירים אף אחד, אבל כולם מחייכים, ואף אחד לא מתלונן. והמוזיקה הופכת לקצבית וכמה אנשים מתחילים לרקוד. שני צעירים בפאות וציציות נכנסים לטראנס בכלי הקשה. בחורה בחצאית מציעה לנו עוגיות. ופוגשים פתאום מישהו מוכר מהילדות ומעלים שמות משותפים. וכולם כל כך יפים בבגדים פשוטים נכנסים לקצב, בלי פוזות, במפגש שובר מחיצות שרק ירושלים יכולה לספק כל כך בקלילות. וארז ממשיך לתופף בקצב, ומישהו מגיע עם גיטרה חשמלית ואנשים עוזרים לו לעבור ולהתחבר למגבר. וגם אנחנו נרגעים סוף סוף מהכובד של השבוע ומהעייפות וקמים ורוקדים. ונזכרים במועדון ההוא ברודוס, בנסיעה האימפולסיבית שבועיים אחרי שנהיינו חברים. מי זוכר עכשיו ששלושה ילדים מחכים לנו בבית.

ירושלים של מטה מעולם לא הייתה יפה יותר. אפילו אלוהים ירד אתמול להסתכל.

מזל טוב ארז!


(נכתב ב-20 בדצמבר 2013)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה