יום רביעי, 22 בינואר 2014

עכשיו זה הזמן שלנו

עכשיו זה הזמן שלנו.

הדור שמעלינו מפנה אט אט את מקומו. ילדינו מביטים בנו במבט תמים ובוטח. החברה שלנו עדיין מתאוששת מגלי הדף של עידן של יעילות ובדידות.

ואנחנו תופסים את מקומנו לא בביטחון מופרז של בני אליטות שזוכים בירושה שהוכנה בעבורם בקפדנות במשך שנים, אלא כבני מיעוטים אשר מצאו זה את זה לאחר מסע ארוך ומפרך ופתאום נהיו לרוב. ואנחנו תופסים את מקומנו בענווה של אנשים שהם ברי מזל על ההזדמנות שנפלה בחלקם, אך גם מודעים באופן מוחשי לעומק האחריות ולכובד המשא. ואנחנו מבינים לעומק את המשמעות של המושג "תיקון עולם" ואת גודל התקווה שבאמירה כי "כל עוד הנר דולק צריך לתקן".

כי אנחנו מפוכחים מאוטופיות משיחיות ובה בעת גם דוחים בשאט נפש את הייאוש הקודר ואת השלילה. כי אנחנו מודים מקרב ליבנו על הירושה העצומה ויוצאת הדופן שנפלה בחלקנו, מרגישים בכל פסיעת רגל שלנו על האדמה הזאת ובכל משפט שיוצא מפינו את טביעות אצבעותיהם של אנשים ונשים, דורות על גבי דורות של מאמץ אנושי מתמשך. מאמצים אשר נערמו אלו על גבי אלו כמו תל ואנחנו בראשו, זוכים מן ההפקר ומוסיפים לו משלנו, ומתחייבים לברור מוץ מן התבן ולהעביר הלאה באהבה לדורות הבאים.

ואנחנו בנות ובנים של התרבות העברית, היהודית והישראלית. בנות ובנים של הנופים התרבותיים, הדתיים והלאומיים הללו שהם בעבורנו שבילים סלולים פנימה והחוצה, ולא גדר תיל להסתתר מאחוריה מפני העולם. וכמו תינוק שחייב ללמוד את שפת אמו על מנת להכיר את עצמו ואת סביבתו, כך גם אנחנו רואים בתרבות היהודית-ישראלית שפה שבאמצעותה אנחנו יודעים את עצמנו וקורעים חלונות החוצה אל העולם.

ולמרות שאנחנו יודעים על קיומה של אנטישמיות מרירה ועל תהומות של שנאה מיתית ודתית של חלקים בעולם הסובב אותנו, אנחנו לא מוותרים על האמונה בגרעין האנושי של כל אדם, ובתקווה שמנצחת כל שקר, וביכולת של התבונה לגבור בסופו של מאבק איתנים על החיק המחבק של הפחד. ואנחנו לא מוכנים לתת לפחד הזה לכלוא אותנו בתוך גדרות של קרתנות, והתפלשות בצדקנות עצמית, והתמכרות לביטחון מזויף ומסנוור.

כי אנחנו צעירים כל כך ועם זאת בוגרים מפוכחים של תקופת התקווה ותקופת הטרור ותקוות הטכנולוגיה ואכזבותיה. ואנחנו דוחים מעלינו את ההתפלשות הפסיכולוגיסטית חסרת האתיקה ברגשותינו, ואת הרוחניות האינדיבידואליסטית והאנטי-חברתית, ואת המרוץ המטורף וחסר הסיפוק אחר קריירה והישגים חומריים ורוחניים.

ואנחנו לוקחים על עצמנו את המשא הזה בשמחה אך גם בחשש. לא מתיימרים להמציא אתיקה חדשה ויודעים שהיכן-שהוא הדברים כבר נאמרו. והמשימה שלנו היא ליישם את האמת הזאת ולתקן כל הזמן, יום יום, תיקונים מקומיים, טלאי על טלאי. לא לעקור מן השורש אלא להוסיף ולהוסיף, עד אשר השינוי ניכר לעין ומבנים מנוונים יקרסו אל תוך עצמם. כי אנו נטולי אשליית מהפכות, אך גם יראי השמרנות השוטה.

כי אנחנו דוחים את הייאוש הניהיליסטי של מי שוויתרו על האמונה בעולם טוב יותר והם עושים לביתם ולחייהם. כי אנחנו דוחים את האלימות של המכורים לפרטיקולריזם משפחתי וקהילתי המתבצרים בייאושם מאחורי חומות עציצים שלא יוכלו להדוף את המציאות המסנוורת מחדור אליהם. כי אנחנו דוחים את החזונות הגדולים של נביאי הזעם מימין, ממרכז ומשמאל המפנטזים לעצמם מנהיגים שהם למעלה מן המציאות. כי אנחנו דוגלים במאבקים מקומיים, בכך שכל אחד מאתנו יעשה טוב במקום שבו הוא פועל. בתוך משפחתו, קהילתו ומקצועו, אך לא מתוך הסתגרות אלא מתוך חזון אנושי כולל.

כי האתגרים העומדים בפני הדור שלנו הם עצומים כל כך ועם זאת ברי ביצוע וברי התמודדות. אוכלוסיית עולם תופחת המורכבת מקהילות שונות ומגוונות אשר מחויבות יותר ויותר לחיות זו עם זו ולשתף פעולה; חברה מכורה לטכנולוגיה מאיצת-כל היוצרת ומונעת תקשורת בו זמנית; סביבה פיזית הדורשת טיפוח והשגחה, כי העולם כבר אינו יכול לשאת אותנו בהתנהגותנו הנוכחית; פערים חברתיים וכלכליים עצומים אשר הולכים ומתרחבים בין מדינות ובתוך מדינות; הסדרים משפטיים וכלכליים אשר נכתבו בעולם אחר וכבר אינם מתאימים למציאות הנוכחית; אלימות מושרשת ומנוולת כלפי נשים, ילדים ומיעוטים. ועל מנת להתמודד עם כל הבעיות הללו אנחנו יודעים שדרוש מבט רחב ומאחד שאינו סגור בד' אמותיהן של מדינה ולאום.

כי בעומק בעומק, כשאנחנו לבד עם עצמנו בחלומותינו הכמוסים, אנחנו מרגישים היטב את הגרעין הסודי והנובט של האנושיות, שהוא משותף לכולנו ומאחד אותנו על אף הבדלי השקפה, תרבות ומסורת. והוא מאפשר לנו ליהנות מכל הפריווילגיות, אך גם תובע מאיתנו אחריות, עשייה ונאמנות לאמת.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה