יום שלישי, 21 בינואר 2014

תגובה ליעל פז מלמד

בשבועות האחרונים, במהלך שיטוטיי בערים ישראליות בתקופת הבחירות המקומיות, שמעתי הרבה פעמים את הביטוי "אם X לא ייבחר, אפשר לסגור את העיר". אם עדי אלדר לא ייבחר, אמר לי נהג מונית אחד בכרמיאל, הלך על העיר. אם יואל לביא לא ייבחר, אמר לי נער רמאלי בכנס בחירות, כל הצעירים יעזבו. אם יאיר רביבו לא ייבחר, אמר לי תומך ליכוד בשכונה מעורבת בלוד, תוך חצי שנה יש פה שוב וועדה קרואה.

הגיוני לשמוע את האמירות הללו מאנשים שגרים בעיר מסוימת והעיר ועתידה חשובים להם מאוד. אפשר להבין את ההגזמה והפאתוס במהלך מערכת בחירות בה כל הכרעה נדמית כגורלית. אבל קצת מוזר לשמוע דברים דומים על ירושלים מיעל פז-מלמד. יעל, שאני מבין שבכלל לא מתגוררת בירושלים, כותבת ש"ירושלים היתה ונשארה עיר שחרדיה מגדירים אותה" ו"ירושלים תישאר עיר שצעירים חילוניים בורחים ממנה" (http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/516/590.html).

אז ראשית, הדיעה הזו מסתמכת על התרשמות, תחושת בטן, אולי שיחה עם איזה ירושלמי לשעבר, אך בוודאי לא על נתונים אמפיריים שמעידים דווקא על התעוררות של האוכלוסייה החילונית והדתית-לאומית בירושלים. איפה ההתייחסות לתופעות ירושלמיות חדשות ומשמעותיות כמו הישיבה החילונית בירושלים , האירועים של בית אבי חי, קהילות הצעירים שפורחות בכל רחבי העיר, הסצנה הציונות דתית הפלורליסטית והפמיניסטית, האוכלוסייה הדתל"שית והמסורתיים החדשים, שלא לדבר על השינויים הסוציולוגיים המרתקים העוברים על החברה החרדית, עם מעמד ביניים חרדי צומח, ומכללות חרדיות ומה לא.

אבל יותר מזה מפריעה לי ההתייחסות הארכאית לאיזו חילוניות-ליברלית-שמאלנית-אוניברסאלית שאמורה לשמש מעין מדד לשפיותה של העיר. כאילו צריכה להישמר בירושלים איזו שמורה חילונית תל-אביבית שבלעדיה העיר נידונה לאבדון. אז לא! ירושלים העכשווית ועוד יותר מכך ירושלים הפוטנציאלית היא עיר הרבה יותר מגוונת ומעניינת מכל עיר אחרת בארץ, עם מגוון מדהים של חרדים מסוגים שונים, ותלמידי ישיבות מחו"ל, ודתיים תורניים, ודתל"שים, וציונות דתית פתוחה, ומסורתיים ש"סניקים, וילדי שכונות, וימין קיצוני, ושמאל קיצוני לא פחות, ופלסטינים נוצרים, ופלסטינים מוסלמים, וערבים ישראלים שמתגוררים בשכונות יהודיות, ומפגשים מרתקים ברכבת הקלה ובבתי החולים. ועוד לא תיארנו הכול, בכל זאת מדובר על עיר עם יותר מ-800,000 תושבים.

נכון, לחרדים יש כוח פוליטי משמעותי במועצת העיר וקשרים עם ראש העיר, אבל נדמה לי שמרבית הירושלמים לא כל כך מפחדים מהחרדים. כל עוד ראש העיר יצליח לתת לכל אוכלוסיות העיר את חלקן וכולן יצליחו להרגיש בה בבית (גם הערבים, ברקת) נראה לי שניתן יהיה לחיות בה בתלת-קיום סביר בהחלט, ואפילו ליהנות.


http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/516/590.html 

(נכתב ב-27 באוקטובר 2013)

אין תגובות:

פרסום תגובה