יום שני, 22 ביוני 2015

לוד 2003

כשאני מדבר עם חברים על הרעיון שחיים משותפים של יהודים וערבים במרחב המשותף שלנו יוכלו להתקיים בראש ובראשונה מתוך חיבור למסורת מזרחית ודתית, אני זוכה פעמים רבות ללגלוג על מיתוס ''הפרא האציל'' שאני מקדם או לנאומים על הערסים ששונאים את הערבים יותר מכל השאר.

אז הנה, קבלו חינם אנקדוטה שקראתי לפני כמה שבועות במסגרת העבודה על הדוקטורט שלי על הצבעה בבחירות מקומיות בערים מעורבות.

מדובר בבחירות המקומיות בלוד בשנת 2003, שנערכו לאחר פטירתו הפתאומית של ראש העיר האהוב מקסים לוי. פרויקט "ערים מעורבות" של ארגון שתי''ל הזמין את ארבעת המועמדים לסיור בשכונות הערביות המוזנחות בעיר. לסיור הגיעו שני מועמדים, דווקא לא המובילים: הראשון היה ניסים דהאן המועמד מטעם מפלגת ''מולדת'' שדיבר בתעמולה שלו הרבה על נוראות הבנייה הלא חוקית והפשיעה בעיר וסיסמתו היתה "יש רק אחד שהוא מספיק גבר להילחם". השני היה ד''ר יגיל לוי, מועמד עצמאי, איש האוניברסיטה הפתוחה ולשעבר מנכ''ל עיריית רמלה, שדיבר בתעמולה שלו על הצורך בדאגה לערביי העיר ועל שיוויון אזרחי ועשה רושם של איש שמאל נאור ורציונאלי.

והנה הדיווח במקומון ''איילון'' על הסיור ועל הגעתם של המועמדים לביתה של משפחת אזברגה שנבנה באופן לא-חוקי:

"דהן מתחיל לשוחח בערבית עם אזברגה ומסביר לה שבנייה בלתי חוקית היא מסוכנת בשבילה, יותר מלכל אדם אחר. "יש בניינים" הוא אומר לבעלת הבית בערבית רהוטה, "שנבנו אחד ליד השני. אם מתרחשת שריפה או משהו אחר, אז מכבי אש לא יכולים להיכנס. אם בעזרת ה' אהיה ראש העירייה, אני אמצא פתרון טוב לכם, ליהודים ולכל אחד... "

"בניגוד לדהן, שהכיר את אזברגה, משפחתה ושכניה, זהו ביקורו הראשון של ד"ר יגיל לוי בשכונה. "זה מחזה שקשה להאמין שהוא מתרחש במדינת ישראל של שנות האלפיים. יש כאן הזנחה מחפירה של הרבה מאוד שנים. להזנחה זו חברו המדינה, מסיבות שונות, וגם העירייה".

ועכשיו בואו נחשוב יחד מאיפה באמת יכול להתחיל השינוי ביחסים בין יהודים וערבים במרחב המזרח תיכוני שלנו - מדיבורים מערביים מופשטים על שיוויון וצדק או מהיכרות אינטימית של שפה ותרבות?

(שני המועמדים, אגב, לא זכו בבחירות. ניצח בני רגב שהודח מתפקידו ב-2007 ע''י שר הפנים בגלל אי סדרים בעירייה ומאוחר יותר הורשע בקבלת שוחד ונכנס לכלא - אבל זה כבר סיפור נפרד)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה