בטקס העברת הרמטכ"לות מגבי אשכנזי לבני גנץ לפני כך וכך שנים היה רגע
טלוויזיוני קצר ודי מדהים. אשכנזי העביר לגנץ את "ספר המטרות ברצועת עזה" -
חוברת A4 פשוטה כרוכה שהכילה את "בנק" המטרות המבצעיות שאפשר להפציץ בעזה
כתגובה להתגרויות של חמאס. גבי אשכנזי צחק קצת כשהוא נתן את החוברת לגנץ
והנוכחים העירו לו שהאירוע מצולם ושזה כנראה לא לעניין שהציבור יראה את זה.
למה האירוע הזה הדהים אותי?
כי הוא הוכיח לי משהו שאני חושב עליו עוד מזמן שירותי הצבאי. כשהייתי צוער בקורס קציני חי"ר נחשפתי לכך שקציני צה"ל לא זוכים לשום השכלה צבאית-אסטרטגית משמעותית. היו אמנם שני ספרי תורת לחימה מצהיבים בחדרים שלנו בבה"ד 1 אבל אף אחד לא קרא אותם והם לגמרי לא היו מעודכנים. לאחר מכן התברר לי שגם היציאה של קצינים בכירים יותר ללימודים אקדמיים בשלב מתקדם יותר היא לא ללימודי תורת לחימה אלא לתואר ב.א. סתמי לבחירת הקצינים (למשל, המג"ד שהיה לי כשהייתי מפקד צוות בקורס קציני חי"ר למד ב.א. בתולדות ארץ ישראל בבר אילן). התוצאה היא שהקצינים הבכירים של מדינת ישראל עוסקים בעיקר בנושאים טקטיים שאמורים להיות נחלתם של מפקדי מחלקות ומפקדי פלוגות ואין להם תפיסה אסטרטגית כוללת של שדה המערכה ושל האופן שבו הנושאים הצבאיים משולבים באלו האזרחיים. והנה הרמטכ"ל היוצא נמצא בטקס עם הרמטכ"ל הנכנס והדבר הכי חשוב שיש לו לתת לו זה לא את החוברת הכוללת את תפיסת הביטחון של ישראל או משהו אחר ברמה אסטרטגית שכזו, אלא רשימה של מבנים ומוצבים של ארגון טרור קטן ברצועת עזה - רשימה שהייתה אמורה לעניין את קצין האג"מ של פיקוד הדרום אולי אבל לא את ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל. ובסופו של דבר כשהרמטכ"ל מתעסק בנושאים פרטניים זה חייב לבוא על חשבון היכולת שלו לראות את התמונה הכוללת.
ולמה אני נזכר באירוע הזה דווקא היום?
כי הפוליטיקאים שלנו כרגע חסרים כל תמונת עולם אסטרטגית והבנה מדינית-בטחונית כוללת, שלא לדבר על כך שאין לנו מועצה לביטחון לאומי רחבה ומתפקדת שיושבת לצד ראש הממשלה ויכולה לתת הערכת מצב אסטרטגית שלוקחת בחשבון לא רק את ההיבטים הצבאיים אלא גם את המדיניים (כיום אמ"ן הוא עדיין גוף הערכת הביטחון המוביל של ישראל ושם קצוץ יחסית על גופי ההערכה של המוסד ומשרד החוץ). התוצאה של ההעדר של פוליטיקאים בעלי הבנה בטחונית-מדינית וההעדר של גוף חשיבתי שעומד לצידם היא שבסופו של דבר, ובעיקר בזמני עימות, מי שמוביל את הטון אלו אנשי הצבא. ומכיוון ש(כאמור) אנשי הצבא הבכירים הם טקטיקנים ולא אסטרטגים אנחנו נתקעים שוב ושוב עם פתרונות מאולתרים לבעיות שזקוקות לחשיבה רחבה ומעמיקה. כל הדיבור הבלתי נסבל על "הרתעה" - כאילו שזאת תפיסת הביטחון היחידה האפשרית - הוא עדות לך.
כך שהפוסט הזה הוא בעצם קריאה נוספת לציבור בישראל לדרוש מהפוליטיקאים שלו קודם כל ללמוד ולהבין בתחומים הבטחוניים והמדיניים, ולאחר מכן להציג תוכנית מדינית-בטחונית-אסטרטגית כוללת ולא להסתפק בסיסמאות.
למה האירוע הזה הדהים אותי?
כי הוא הוכיח לי משהו שאני חושב עליו עוד מזמן שירותי הצבאי. כשהייתי צוער בקורס קציני חי"ר נחשפתי לכך שקציני צה"ל לא זוכים לשום השכלה צבאית-אסטרטגית משמעותית. היו אמנם שני ספרי תורת לחימה מצהיבים בחדרים שלנו בבה"ד 1 אבל אף אחד לא קרא אותם והם לגמרי לא היו מעודכנים. לאחר מכן התברר לי שגם היציאה של קצינים בכירים יותר ללימודים אקדמיים בשלב מתקדם יותר היא לא ללימודי תורת לחימה אלא לתואר ב.א. סתמי לבחירת הקצינים (למשל, המג"ד שהיה לי כשהייתי מפקד צוות בקורס קציני חי"ר למד ב.א. בתולדות ארץ ישראל בבר אילן). התוצאה היא שהקצינים הבכירים של מדינת ישראל עוסקים בעיקר בנושאים טקטיים שאמורים להיות נחלתם של מפקדי מחלקות ומפקדי פלוגות ואין להם תפיסה אסטרטגית כוללת של שדה המערכה ושל האופן שבו הנושאים הצבאיים משולבים באלו האזרחיים. והנה הרמטכ"ל היוצא נמצא בטקס עם הרמטכ"ל הנכנס והדבר הכי חשוב שיש לו לתת לו זה לא את החוברת הכוללת את תפיסת הביטחון של ישראל או משהו אחר ברמה אסטרטגית שכזו, אלא רשימה של מבנים ומוצבים של ארגון טרור קטן ברצועת עזה - רשימה שהייתה אמורה לעניין את קצין האג"מ של פיקוד הדרום אולי אבל לא את ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל. ובסופו של דבר כשהרמטכ"ל מתעסק בנושאים פרטניים זה חייב לבוא על חשבון היכולת שלו לראות את התמונה הכוללת.
ולמה אני נזכר באירוע הזה דווקא היום?
כי הפוליטיקאים שלנו כרגע חסרים כל תמונת עולם אסטרטגית והבנה מדינית-בטחונית כוללת, שלא לדבר על כך שאין לנו מועצה לביטחון לאומי רחבה ומתפקדת שיושבת לצד ראש הממשלה ויכולה לתת הערכת מצב אסטרטגית שלוקחת בחשבון לא רק את ההיבטים הצבאיים אלא גם את המדיניים (כיום אמ"ן הוא עדיין גוף הערכת הביטחון המוביל של ישראל ושם קצוץ יחסית על גופי ההערכה של המוסד ומשרד החוץ). התוצאה של ההעדר של פוליטיקאים בעלי הבנה בטחונית-מדינית וההעדר של גוף חשיבתי שעומד לצידם היא שבסופו של דבר, ובעיקר בזמני עימות, מי שמוביל את הטון אלו אנשי הצבא. ומכיוון ש(כאמור) אנשי הצבא הבכירים הם טקטיקנים ולא אסטרטגים אנחנו נתקעים שוב ושוב עם פתרונות מאולתרים לבעיות שזקוקות לחשיבה רחבה ומעמיקה. כל הדיבור הבלתי נסבל על "הרתעה" - כאילו שזאת תפיסת הביטחון היחידה האפשרית - הוא עדות לך.
כך שהפוסט הזה הוא בעצם קריאה נוספת לציבור בישראל לדרוש מהפוליטיקאים שלו קודם כל ללמוד ולהבין בתחומים הבטחוניים והמדיניים, ולאחר מכן להציג תוכנית מדינית-בטחונית-אסטרטגית כוללת ולא להסתפק בסיסמאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה