כאשר הרב עובדיה יוסף נפטר לפני שנה וחצי הייתי חבר ועידת מרצ. המתנתי
לראות הודעת השתתפות באבל של מפלגתי בצערה של משפחתו ושל הציבור
הספרדי-מזרחי הרחב במדינה שהוא היה לו ללא ספק דמות אב, אך לא מצאתי הודעה
כזאת. כמי שהתפלל בילדותו בבית הכנסת של הרב עובדיה יוסף וכמי שהיה לו תמיד
יחס של ביקורת תוך הערכה לפועלו של הרב ושל מפלגת ש"ס, ציפיתי שמרצ תדע
להתעלות על חילוקי הדעות שבינה ובין ש"ס ולו משיקולים פרגמטיים של ניסיון
להתחבר לציבור המזרחי במדינה.
כשההודעה בוששה לבוא כתבתי לזהבה גלאון כך:
היי זהבה, מה שלומך? אני חושב שראוי להוציא הודעת השתתפות בצער על פטירתו של הרב עובדיה אתמול. למרות אי ההסכמות אפשר למצוא דרך להדגיש את החשיבות העצומה שלו לחברה בישראל (לטוב ולרע) ולהדגיש את החיוב מבחינת הערכים שמייצגת מרצ. ההתעלמות כרגע נראית לי לא לעניין. אם הייתה התייחסות ופספסתי, אני מתנצל.
בתגובה כתבה לי זהבה גלאון את המילים הבאות:
חנן יקר, אני דווקא חושבת שיפה השתיקה שלנו בנושא זה. בימים הראשונים של האבל, חשבתי שזה לא יהיה נכון להצטרף לחגיגת הצביעות סביב זכרו. לצד מעלותיו של הרב עובדיה, יש לי ביקורת רבה על התבטאויותיו הקשות בכלל וכנגד ראשי המפלגה בפרט. עם-זאת, למען ההגינות אני לא חושבת שראוי לדבר על דברים אלו כעת. אני חושבת שהשתיקה היא הדרך הטובה ביותר בשבילנו לכבד את זכרו.
חשבתי אז שהתגובה הזאת מבטאת בורות משמעותית באשר לפועלו של הרב עובדיה יוסף ובאשר לחשיבותה של ש"ס בעבור ציבור רחב במדינה. לא הבנתי וגם היום אני לא מבין למה התכוונה כאשר כתבה "חגיגת הצביעות סביב זכרו". אני ראיתי בהלוויותו ההמונית של הרב עובדיה את אחד האירועים הדתיים-אמוניים המשמעותיים ביותר שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות. ראיית כל המופע המדהים הזה כצביעות הייתה מבחינתי בעיקר סממן של בורות של מי שמתיימרת להנהיג את השמאל החילוני בישראל. זוהי בורות בכל הקשור במהי בכלל אמונה דתית ומתוך כך גם מהי אמונה באתאיזם והקשר שבינם ובין ההומניזם שאת דגלו נושאת מרצ.
איכשהו נשארתי במפלגה. ראיתי בה מעלות אחרות. אף אחד לא מושלם.
והנה לאחרונה אני שוב קורא על התלהבותם של רבים מתומכי מרצ מכך שזהבה גלאון בריאיון עיתונאי הודתה בכך שהיא אתאיסטית. מעבר לכך, אחד המועמדים לכנסת של מרצ הוציא סטטוס ובו הוא מתפאר "הם מאמינים באלוהים. אנחנו מאמינים באישה ובאדם". אם כן, מפלגה של אנשים בסגנון קבוצת הפייסבוק "אתאיסטים - נעים להכיר".
הסטטוס הזה היה מבחינתי הסרת מסכה. בעצם מרצ היא מפלגה דתית לכל דבר - מפלגת המאמינים השוטים בחוסר קיומו של אלוהים. האמונה הזו מגיעה עם הרבה בורות - שהרי כל מי שלמד קצת פילוסופיה והיסטוריה יודע כי המשוואה אתאיזם=הומניזם בוודאי שאינה מתקיימת. להפך, למיטב הבנתי להומניזם הרבה יותר קל להצדיק את עצמו כאשר הוא מסתמך על ערך מוחלט כלשהו ולא על העדרו. כל זה כמובן דורש דיון נפרד ומעמיק יותר ממה שניתן לפתח כאן.
בכל אופן, מכיוון שאני לא אדם דתי, נראה לי שאוותר הפעם על הצבעתי למפלגות דתיות - לא אצביע לא לש"ס ולא למרצ (וכמובן שלא ליהדות התורה ולבית היהודי). כרגע האופציה המועדפת היא כחלון אבל אני עדיין בהתלבטות.
והאמת והשלום אהבו.
כשההודעה בוששה לבוא כתבתי לזהבה גלאון כך:
היי זהבה, מה שלומך? אני חושב שראוי להוציא הודעת השתתפות בצער על פטירתו של הרב עובדיה אתמול. למרות אי ההסכמות אפשר למצוא דרך להדגיש את החשיבות העצומה שלו לחברה בישראל (לטוב ולרע) ולהדגיש את החיוב מבחינת הערכים שמייצגת מרצ. ההתעלמות כרגע נראית לי לא לעניין. אם הייתה התייחסות ופספסתי, אני מתנצל.
בתגובה כתבה לי זהבה גלאון את המילים הבאות:
חנן יקר, אני דווקא חושבת שיפה השתיקה שלנו בנושא זה. בימים הראשונים של האבל, חשבתי שזה לא יהיה נכון להצטרף לחגיגת הצביעות סביב זכרו. לצד מעלותיו של הרב עובדיה, יש לי ביקורת רבה על התבטאויותיו הקשות בכלל וכנגד ראשי המפלגה בפרט. עם-זאת, למען ההגינות אני לא חושבת שראוי לדבר על דברים אלו כעת. אני חושבת שהשתיקה היא הדרך הטובה ביותר בשבילנו לכבד את זכרו.
חשבתי אז שהתגובה הזאת מבטאת בורות משמעותית באשר לפועלו של הרב עובדיה יוסף ובאשר לחשיבותה של ש"ס בעבור ציבור רחב במדינה. לא הבנתי וגם היום אני לא מבין למה התכוונה כאשר כתבה "חגיגת הצביעות סביב זכרו". אני ראיתי בהלוויותו ההמונית של הרב עובדיה את אחד האירועים הדתיים-אמוניים המשמעותיים ביותר שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות. ראיית כל המופע המדהים הזה כצביעות הייתה מבחינתי בעיקר סממן של בורות של מי שמתיימרת להנהיג את השמאל החילוני בישראל. זוהי בורות בכל הקשור במהי בכלל אמונה דתית ומתוך כך גם מהי אמונה באתאיזם והקשר שבינם ובין ההומניזם שאת דגלו נושאת מרצ.
איכשהו נשארתי במפלגה. ראיתי בה מעלות אחרות. אף אחד לא מושלם.
והנה לאחרונה אני שוב קורא על התלהבותם של רבים מתומכי מרצ מכך שזהבה גלאון בריאיון עיתונאי הודתה בכך שהיא אתאיסטית. מעבר לכך, אחד המועמדים לכנסת של מרצ הוציא סטטוס ובו הוא מתפאר "הם מאמינים באלוהים. אנחנו מאמינים באישה ובאדם". אם כן, מפלגה של אנשים בסגנון קבוצת הפייסבוק "אתאיסטים - נעים להכיר".
הסטטוס הזה היה מבחינתי הסרת מסכה. בעצם מרצ היא מפלגה דתית לכל דבר - מפלגת המאמינים השוטים בחוסר קיומו של אלוהים. האמונה הזו מגיעה עם הרבה בורות - שהרי כל מי שלמד קצת פילוסופיה והיסטוריה יודע כי המשוואה אתאיזם=הומניזם בוודאי שאינה מתקיימת. להפך, למיטב הבנתי להומניזם הרבה יותר קל להצדיק את עצמו כאשר הוא מסתמך על ערך מוחלט כלשהו ולא על העדרו. כל זה כמובן דורש דיון נפרד ומעמיק יותר ממה שניתן לפתח כאן.
בכל אופן, מכיוון שאני לא אדם דתי, נראה לי שאוותר הפעם על הצבעתי למפלגות דתיות - לא אצביע לא לש"ס ולא למרצ (וכמובן שלא ליהדות התורה ולבית היהודי). כרגע האופציה המועדפת היא כחלון אבל אני עדיין בהתלבטות.
והאמת והשלום אהבו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה