יום חמישי, 25 ביוני 2015

יצירה פוגענית

בתואר הראשון לקחתי קורס בהיסטוריה אצל מרצה אחד שכבר אז עיצבן הרבה סטודנטים בגלל התבטאויותיו הפוליטיות שגם לטעמי היו די ילדותיות. אבל מה, הוא היה אחלה מרצה. שחה בחומר. אהב ללמד ולדבר עם סטודנטים. בכל שנה שינה לחלוטין את מבנה קורס החובה, מה שיצר לו המון עבודה, וכל זה כדי שיהיה לו ולנו מעניין. בקיצור, היתה בו תשוקה אמיתית והיה תענוג ללמוד אצלו. הוא הכריח אותנו לחשוב יצירתית, אז מה אכפת בכלל שהוא גם היה מעצבן ולא פוליטיקלי קורקט.

ומצד שני, לקחתי קורס אחר אצל מרצה אחר שהיה פעיל ידוע ומלא בעצמו באחת מתנועות השמאל. הסילבוס היה בנוי נדבך על גבי נדבך של טקסטים בנאליים וקצרים, כמו קטעים מסודרים בדף מקורות בסמינריון הדרכה בבני עקיבא. ובכל פעם שסטודנט הביע עמדה המרצה סתם לו את הפה והסביר לו למה הוא טועה ולא מבין בכלל מה זה דמוקרטיה ומהן זכויות אדם. בקיצור, עזבתי אחרי שלושה שיעורים.

אותו דבר בתרבות.

מבחינתי הקריטריון המרכזי אינו האם היצירה פוגענית, אלא האם היא מבטאת איזו אמת אנושית מורכבת ואותנטית. האם היצירה מצליחה לטלטל אותך לרגע משגרת יומך ולחשוב באופן חדש על משהו, או שמדובר באיזה פלקט שמבטא אינדוקטרינציה חתרנית-עאלק או ייצוג של איזה מרכז לאומי ממוסחר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה