הח"כים הערבים

טענה שכיחה מאוד שאני שומע גם בימים אלה היא שאם רק חברי הכנסת הערבים היו עוסקים בשיפור מצבו של המגזר הערבי ולא בעיסוק עקר בנושא הפלסטיני ובהתרסה כנגד המדינה אזי מצבם האמיתי של הערבים היה משתפר. יש המוסיפים שאחוז ההצבעה הנמוך בקרב הערבים נובע מחוסר אמון בסיסי של הערבים כלפי נציגיהם ושעל הח''כים הערבים לעשות חשבון נפש.

ומן הסתם, כמו כל סטריאוטיפ, גם הפעם יש עובדות במציאות שמאששות אותו במשהו (וערבים שאני מכיר ומדבר איתם מפעם לפעם יהיו הראשונים לבקר באופן תקיף את נציגיהם), אבל לכל החכמים במתן עצות הייתי ממליץ ללכת יום אחד לכנסת ולשבת במליאה או בוועדות השונות. מה שהם יגלו זה שברוב המכריע של הזמן חברי הכנסת הערבים (כמו גם החרדים, וגם רוב הח''כים האחרים) עוסקים בנושאים פרלמנטריים יומיומיים, לא-סקסיים בעליל, אך חשובים עד מאוד: שאילתות על החלטות ביורוקרטיות, טיפול בבעיות אישיות של אזרחים, פיקוח על תקנות וסעיפי חקיקה בועדות הכנסת, הידברות עם פרלמנטרים עמיתים לשם קידום אינטרסים משותפים. הכל בתחומים לא בולטים כמו חינוך, תשתיות, בריאות, מסחר, תעסוקה, אשר לא זוכים לתשומת לב ציבורית מספקת כי הורגלנו לצרוך תקשורת סנסציונית שכמעט ולא עוסקת בתהליכים ארוכי טווח ובנושאי עומק.

כך שבסופו של דבר הטענה הזאת כ''כ לא נכונה וכ''כ מרגיזה, ואין לי אלא לאחל לציבור הערבי-פלסטיני בישראל שייצא הפעם בהמוניו להצביע בעבור הרשימה המשותפת על כל מורכבותה ובעיותיה. ושיגדל באופן משמעותי הייצוג הערבי-פלסטיני בכנסת ישראל, מה שיעשה רק טוב למגזר הערבי ובטווח הארוך לכלל אזרחי ישראל. ומי ייתן שהח''כים הערבים יהפכו סוף סוף לפרטנר קואליציוני ראוי שנתכבד כולנו בנוכחותו. אמן ואמן וכן יהי רצון.