כשהייתי בן שנתיים בערך עזרתי לאמא שלי לקפל כביסה. בין השאר גם התאמתי
זוגות גרביים. כמה ימים אחר כך, כשהלכנו בשבת לבית הכנסת, חברה של אמי שמה
לב שאבא שלי הולך לו עם גרב אחת ירוקה ואחת חומה, ומיהרה לספר על כך לאמא
שלי. מה שמעניין בכל האנקדוטה השולית הזאת זה שלנו עדת עיוורי הצבעים זה
באמת לא מפריע שיש אנשים שהולכים ברחוב עם גרבים לא תואמים או עם חולצות
בגוונים צועקים, זה אפילו צבעוני בעינינו. אבל איכשהו בעולם הנורמטיבי הזה
שבו אנחנו חיים דווקא אני הייתי זה ששלחו אותו לאבחון בהול בהדסה בגיל
שנתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה