יום חמישי, 25 ביוני 2015

השם המפורש

בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו פנה עוזי לחיילים הדתיים בפלוגה וזרק בפנינו את השם המפורש. אותיות הויה בהגייה מדויקת, בזלזול בוטה כל-כך, צורם וצורח על רקע הצרעות המזמזמות באוהל המטבח המאולתר, חילול הקודש גמור. נדמה שהוא עצמו לא הבין את גודל הזעזוע. שנים על גבי שנים, בכל הסידורים, בכל הנוסחים, נפגשנו עם ארבע האותיות הללו שוב ושוב ואף פעם לא העזנו להגות אותן ממש, אפילו לא בשקט עמוק בפנים, ארבע אותיות שהן סמל ולא מצלול, שהופכות מיד בראשנו ל''השם'' או ל''אדוניי''.

והנה פתאום, על רקע כפר ערבי בוואדי ערה בלילה סתווי, מתברר שיש דרך ברורה להגות אותן. קיבוצניק חומרי עם ריח חריף של גד''ש בשיחת שמירה אומר שוב ושוב את השם המפורש. מתגרה אמנם. מזלזל אמנם. אבל איזו אינטימיות! איזו קרבה! משחק איתו. מכדרר אותו בלשונו שוב ושוב. כאילו בורא עולם הוא חבר לנשק שהלך רגע לשירותים ומיד יחזור. איזה שיר חדש ומוזר. איזו תביעת רוחניות נואשת מלב ממשות מדכאת של 29 כדורים במחסנית. איזה אומץ משוחרר מתפרץ למולנו, בני-ישיבה צייתנים שכמותנו. איזו אהבת אלוהים!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה