יום שני, 22 ביוני 2015

יום התלות


ולאחר שחתמו סוף סוף על הסכם השלום, הכריזו מנהיגות ישראל ופלסטין על קביעת מועד משותף חדש בלוח השנה, ''יום התלות'', שבו יעלו על נס את השותפות החדשה שבין שתי המדינות. יום זה נקבע לתאריך שבו נחתם גם ההסכם בראשי תיבות על ''האיחוד המזרח תיכוני'' החדש שכלל בשעת חתימתו בעיקר הסכמי שיתוף פעולה כלכלי, אך בחזונם של מייסדיו אמור להוביל בעתיד להנפקתו של מטבע משותף ואולי אף לאיחוד פוליטי במתכונתו של האיחוד האירופי. ב''יום התלות'', כך הוכרז, תתקיימנה התכנסויות רבות-משתתפים שבהן ידונו בכל הבעיות וההזדמנויות האזוריות הבוערות: מים, בריאות, איכות סביבה, טרור, תיירות, תחבורה, תרבות, דתיות ומסורת. הכל מתוך רצון להגביר את השותפות בין הצדדים ועם תקווה שתלות הולכת וגוברת תוריד את המוטיבציה של כל הצדדים לשוב ולפתוח במעשי עוינות ואלימות. ''מניעת מלחמה באמצעות תלות הדדית'' נפוצה הססמא בפי כל.

ראשת הממשלה הישראלית ד''ר יפעת ביטון, שהגדירה עצמה ''יהודיה-ערביה יוצאת מרוקו'', אמרה בנאומה שהרעיון עלה במוחה כשהשתתפה בנערותה באחת מחגיגות יום העצמאות וחשבה עד כמה מוגבלת היא ההתלהבות מהמטסים הצבאיים, מסרטוני התעשייה המתקדמת, מהנפות הדגל בכל מקום - כאילו שהמדינה היא ילדה קטנה שפונה לאיזה אבא דימיוני בדרישה לעשות הכול לבדה תוך שהיא רוקעת ברגליה בעצבנות. היא מבינה, כך הוסיפה, את הסיפוק הרגשי של האזרחים מהשתייכות לקולקטיב עצמאי וגאה, והיא לא מקלה בכך ראש - לכן גם ישראל תמשיך לחגוג את יום העצמאות במועדו המקורי - אבל בסופו של דבר כולנו כבני אדם וכחברות אנושיות כל כך תלויים זה בזה לצרכינו הבסיסיים ביותר. מדוע שלא נחגוג את התלות במקום להתכחש לה? מדוע שלא נודה בחולשות שלנו ונפיק מהן את המירב?
 
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה