להט"בים דתיים

התעוררות הדיון בנושא זכויותיהם של הומואים ולסביות דתיים מובילה כותבים שונים מן המגזר הציוני-דתי לשלל תהיות תיאורטיות ואמפיריות נייטרליות לגמרי: האחד תוהה מהו בכלל אחוז הלהט"בים באוכלוסייה וקובל על כך שהקהילה משקרת לו במצח נחושה כשהיא נוקבת בנתון של 10% - הרי יש באמתחתו שלל מחקרים מדעיים ואובייקטיביים שמראים אחרת. השני דורש בתוקף לערוך הבחנה מושגית בין המונח "הומופוביה" שהוא מתחום הפסיכולוגיה ובין ההתנגדות התפיסתית והאמונית לזוגיות הומוסקסואלית שנובעת בכלל ממקור אחר – פילוסופי, אמוני, הכרתי, נעלה. השלישית בכלל מודאגת מיצירה של אקלים הומו-לסבי-ביסקסואלי ומהשחתה האפשרית של נוער הטרוסקסואלי שיתפתה לאורח החיים ההומו-לסבי המצודד והמושך כל כך. והרביעי חרד לאחוז הילודה היהודי במדינת ישראל שילך לו וידעך עד כדי כך שעתיד האומה כולו יהיה בסכנה.

ומה אגיד, אפילו התפתיתי בטעות להשתתף בכמה מן הדיונים העקרים הללו אשר מסווים את ההומופוביה ואת שנאת האחר בשלל טיעונים לא מתוחכמים במיוחד. אבל אז נזכרתי בזוג דתיים אמריקנים שהתחברנו איתם כשגרנו בארצות הברית. באחת מן השיחות הם סיפרו לנו על ההשתתפות שלהם במצעדי גאווה ועל פעילותם למען הקהילה הלהט"בית, מה שמעט הפתיע אותי לשמוע מזוג הטרוסקסואלי דתי סטנדרטי. כששאלתי את הבעל איך זה מסתדר עם אמונתו הדתית ועם ההלכה, הוא ענה לי שמבחינתו אין כאן בכלל סימן שאלה. מדובר בעניין פשוט של "פיקוח נפש". הרי יש כל כך הרבה הומואים ולסביות צעירים שנכנסים לדיכאון ומתאבדים בגלל שהחברה הדתית ומשפחתם לא מקבלים אותם, עד שהדבר הראשון במעלה הוא להציל את נפשם וכל השיקולים והאמונות האחרות נדחקים אחורה בסדר העדיפויות.

ולכן כשאני קורא את כל הדיונים המייגעים הללו של אנשים שהם בסך הכול אינטליגנטיים, בא לי לומר להם שלפעמים הדברים באמת פשוטים עד כדי כך. ולא צריך ללכת רחוק אלא לקרוא במקורות היהודיים מתוך שכל ישר ואנושיות פשוטה: "פיקוח נפש" – כן! "לא תעמוד על דם רעך" – כן! ואתם יודעים מה? זה אפילו לא רעך, זה הבנים והבנות שלכם, האחים והאחיות שלכם, הנכדים והנכדות שלכם. הם לא צריכים פלפול או הסבר. הם צריכים שתפתחו את הלב שלכם עד הסוף, תקבלו אותם, תוותרו על האמונות הטפלות שלכם ועל האידיאולוגיות שלכם שמסתירות את הפחד. שתתנו להם את כל הזכויות. זה הכול.