אסכולת "המריחה האיטית" לניהול שעות אחר הצהריים עם הילדים (Cohen-Zim 2007, 2010, 2013) גורסת כי לצורך השפעה על המשתנה התלוי "השכבה מוקדמת באווירה נעימה" יש צורך בהתחלת תהליך מסאצ"ס (מקלחות-סירוקים-כינים-ארוחה-צחצוח-סיפור-שירים) כבר עם חזרת הילדים (להלן, מושאי המחקר) בשעה 16:00 מהמסגרות החינוכיות. הנחת היסוד העומדת בבסיס גישה זו היא כי זמן ארוך ללא פעילות מסיחת-דעת תאפשר השלמת המטלות הדרושות בזמן, תוך השארת מרווח ביטחון מקסימאלי להפרעות אפשריות כגון "ילדי שכנים", "מריבות וצרחות", "הצקות הדדיות", "אי שיתוף פעולה" וכד'. זאת ועוד, הזמן הארוך מאפשר בוודאות קיומה של פרקטיקת "הקראת סיפור לפני השינה" אשר נתגלתה במחקרים קודמים (Cohen & Cohen 2010) ככזו הנמצאת בקורלציה גבוהה עם משתנה "השכבה רגועה" – משתנה דומה במידה רבה למשתנה התלוי הנבדק במחקר הנוכחי.
לעומת
זאת, אסכולת "ההתשה האנרגטית" (Cohen-Yazdi 2007,
2010, 2013), מציעה היגיון תיאורטי הפוך, שלפיו המשתנה
התלוי "השכבה מוקדמת באווירה נעימה" יושג רק בעקבות פעילות מאומצת, לרוב
מחוץ לבית, אשר תותיר את הילדים משוללי מוטיבציה להפרעה ועם רמה גבוהה של
עייפות לקראת ההשכבה. יודגש כי גישה זו לוקחת אמנם בחשבון אפשרות של התפתחויות
יוצאות דופן, כגון "התעקשות על פיג'מה רטובה מפיפי מסל הכביסה" או
"רוצה פנקייק היום למרות שכבר אכלנו אתמול", אשר יפגמו בסיכויים
ל"השכבה מוקדמת באווירה רגועה", אולם הגישה גורסת כי, סטטיסטית, ישנו
סיכוי גבוה יותר לכך שהתשה אנרגטית תוביל לשינה מוקדמת ולא להיפך.
במחקר
הנוכחי, שנערך בחודשים מאי-יוני 2015, התקיימה תצפית משתתפת במשך 25 ימים עוקבים
(לא כולל ימי שישי ושבתות) בבית משפחה ישראלית סטנדרטית-נורמטיבית, בת מעמד
הביניים, ממוצא יהודי מעורב. אף כי מדובר במדגם מצומצם בהיקפו, תוך רמה גבוהה של
מעורבות רגשית של החוקרים בתהליך המחקר, הרי שיתרונו הוא בכך שנתבטל הצורך המוכר ממחקרים
אתנוגרפיים מקבילים לקיים תהליך ארוך של "כניסה לשדה" והיכרות תרבותית
ופסיכולוגית עם שלושת מושאי המחקר.
להפתעת
החוקרים, תוצאות המחקר הוכיחו מעל לכל ספק סביר כי שתי האסכולות שלעיל לא הצליחו
להסביר את המשתנה התלוי, שכן באף לא אחד מימי המחקר לא הושגה "השכבה מוקדמת
באווירה נעימה", וחד היא מה היתה האסטרטגיה שננקטה על ידי החוקר או החוקרת
שהיו מופקדים באותו יום על עריכת התצפית. מסקנתם הפסימית של החוקרים היא
כי יש לזנוח לחלוטין את תחום המחקר ובתוך כך את המאמצים להגיע לכדי "השכבה
מוקדמת באווירה נעימה". אחד החוקרים אף הציע להעביר את הנושא לתחום חקר המיתוסים
והאוטופיות, שכן לדבריו: "המשתנה הנדון במחקר – "השכבה מוקדמת באווירה
רגועה" מתקרב ככל הנראה לדרגת המיתוס המערבי הנפוץ "ארוחת ערב משפחתית בה בני הבית
משתפים זה את זו בחוויות יומם" אשר כבר הופרך קיומה האמפירי במחקרים רבים בעבר. ביקורת אפשרית אחת על המחקר הנוכחי היא ביצועה הנרחב של פרקטיקת "סרט
בסמרטפון לפני השינה למרות שהחלטנו שנותנים רק ביום שישי אין מה לעשות הילדים
שיגעו אותי הערב" אשר למרבה הצער לא דווחה כלל על ידי החוקרים ואשר רבים רואים בה גורם
סיבתי מתערב החותר תחת ההיגיון התיאורטי של שתי האסכולות שהוזכרו קודם ומעוות את המכניזם הסיבתי של שתיהן.
השלכותיו
של כישלון המחקר והשפעתו על יכולותיהם הקוגניטיביות והחברתיות של החוקרים, כמו גם
על הידרדרות יחסיהם בהיעדר ערבים פנויים, נדונים בפרק המסכם של המחקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה