נסיעה לשבת

לפני כמה זמן נסענו לשבת לחברים שמתגוררים ביישוב דתי. זאת היתה אחת משבתות החורף האלה שנכנסות בארבע ועשרה. וכך יצא שעם כל האריזות והארגונים, והקטנה שהחליטה לעשות במכנסיים על כל הבגדים דקה לפני הנסיעה, ובקבוק האנטיביוטיקה של האמצעית ששכחנו ונזכרנו בו רק אחרי חמש דקות נסיעה - בקיצור, אחרי כל הבלאגן הרגיל הזה הגענו ליישוב הדתי 10 דקות אחרי כניסת שבת. ומכיוון שהשער שם ננעל עם כניסת השבת נשארנו תקועים בחוץ ביום חורפי במיוחד עם האוטו והילדים, ובלי ש.ג. שיפתח לנו ולפחות נלך ברגל.
וככה חיכינו וחיכינו, ואחרי איזה 20 דקות עבר לשמחתנו בקרבת השער רכב הביטחון, ממנו יצא אדם עם כיפה רחבה וזקן עבות, רכז הביטחון השוטף של היישוב. ובלי להתמהמה, בחיוך רחב שאל אם נתקענו ופתח בשבילנו את השער האלקטרוני ואף כיוון אותנו לביתם של המארחים.

כשהגענו אמרתי למארחת שלנו שאני ממש מתנצל, ובמיוחד לא נעים לי שככה גרמתי לאדם דתי לחלל שבת בגלל האיחור המיותר שלנו. היא ענתה לי שזה שטויות, שזה קורה הרבה פעמים והוא לא עושה מזה עניין. אין לו בעיה לחפף והוא לוקח את זה כחלק מ''הסיכון המקצועי'' של התפקיד.

ומאז יצא לי לחשוב כבר כמה פעמים איזה עולם נחמד יותר היה יכול להיות פה אם מי שהיו מנהיגים אותו היו דווקא החפיפניקים מכל המינים והסוגים. אלה שלא לוקחים את עצמם ואת זולתם ואת אמונותיהם יותר מדיי ברצינות. אלה שמנפנפים כל דוגמטיות שנקלעת לפתחם באיזה ''יאללה יאללה'' קצר.

שאלוהים יזכנו וייתן חלקנו ביניהם. ושנזכה לחיי העולם הזה. אמן ואמן וכן יהי רצון.