פסח בדרכים

תנו רבנן כי מנהג קהילות ישראל הציונים-דתיים להלך בחול המועד פסח בדרכים ובשמורות הטבע ובאתרי המורשת ולהתפעל אל ליבם במה שלא נעים להודות אך יש בו מעט יותר משמץ של גאווה והתרחבות הלב הכיצד זה מלאה הארץ ושביליה כיפות ומטפחות וציציות וסטיישנים לרוב והכיצד זה גלויי הראש מדולדליי הערכים מדירים רגליהם ולחמניותיהם וגופיותיהן מכבישי הגולן והנגב ומדבר יהודה המתפקעים. והדתלשין עוכרי ישראל מתחכמין: מה לי רוב פנצ'ריכם? מה לי רוב פסטרמותיכם? לו רק נסעתם ברכביכם בדרכים בסתם שבתות של חולין ופגשתם ברבבות אלפי תינוקות שנשבו מטיילים להנאתם בארץ וגומעים מאווירה הקדוש של ארעא דישראל ומתרחבים מהסבריהם החינוכיים של שלטי הדרך ומתאוריהם המתקתקים של ספרי הטיולים-קצרים-לימי-אביב-וסתיו-ומועד-ונופל וחוזרים סחוטים במוצ''ש הביתה לעוד שבוע עבודה עמוס עד לזרא. כי אם כבר מלחמת מגזרים על מי שווה יותר אז עד הסוף המר והנמהר, בנתם סרוגיי? ומוסיפים חכמי תורת הנסתר כי בשביעי של חג יושב ריבונו של עולם בחדריו ומתבוסס בעצמו ומורט שערות גבותיו באיזמל של מנתחים עד שיוצאת בת-קול מן השמיים ומכריזה: ניצחוני בניי, ניצחוני בניי.