יום שני, 22 ביוני 2015

גשר - מחברים אנשים

ההבנה המצערת אך הכלל-לא-מפתיעה, שהציונות הדתית דחתה בשאט-נפש את ה''שתל'' המסורתי-מזרחי אך לעומת זאת קיבלה בזרועות פתוחות ובאהבת ישראל גדולה את האחים מגל, שקד ושובל, גרמה לי להיזכר באותו סמינר דתיים-חילונים של ''גשר'' שבו השתתפנו כשהייתי בשביעית.

הם הגיעו מתיכון העילית המצליח ''ליאו-בק'' שבחיפה. אנחנו הגענו מהישיבה התיכונית היוקרתית והפתוחה ''נווה-שמואל'' שבאפרת. בקבוצה שלי החיבור היה מיידי: הם סיפרו לנו על להקות נוער חתרניות ועל גלישה בחופים הפראיים של הכרמל. אנחנו סיפרנו להם על הרכבי ''שמחם-שמחם'' ועל אהדתנו לקבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב. בשיחות אל תוך הלילה המחיצות נשברו והבנו לעומק את הבדלי ההשקפה והמסורת שבינינו. מסיכות הוסרו, הלבבות התקרבו, סטריאוטיפים ארוכי שנים נתקעקעו בזה אחר זה. למדנו להבין שבסופו של דבר ולמרות כל ההבדלים אנחנו עם אחד, שפה אחת, דברים אחדים. אפילו התקרית המצערת שבה כמה מאיתנו העבירו סעודה שלישית שלמה בהחלפת בדיחות גסות עד מאוד עם החילונים - מה שגרם למורות שלהם להסמיק ולרבנים שלנו להזדעזע - לא פגמה בסיכומו של דבר בהרגשה הטובה של כולנו.

וכך הגיע לו בצער הסשן האחרון שבו המנחה מטעם ''גשר'' ביקש מאיתנו לסכם את חוויותינו ומסקנותינו מן המפגש. אחת הנערות מ''ליאו-בק'' סיפרה עד כמה המפגש היה משמעותי בשבילה. היא אמרה שעכשיו, כשהיא תראה חרדים ברחוב, היא לא תחשוב עלינו כי היא מבינה עד כמה אנחנו הציונים-דתיים שונים מהחרדים. בתגובה אמר אחד מחבריי לישיבה שעכשיו, כשהוא יפגוש ערסים ברחוב, הוא לא יחשוב על החילונים מליאו-בק כי הוא מבין שזה ממש ממש לא אותו הדבר. כולנו הסכמנו בליבנו שאנחנו סולדים יחדיו גם מן הערסים וגם מן החרדים. את הערבים לא היה צורך להזכיר - זה היה פשיטא.

וכך נפרדנו במוצאי שבת בצער רב וקבענו להיפגש בקרוב, מה שכמובן לא קרה מעולם. כל כך שמחנו על המפגש המשמעותי עם אנשים כל כך שונים מאיתנו.

גשר. מחברים אנשים.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה