יצא לי השבוע לדבר עם שני מתרגלים במחלקה שלי והם שאלו אותי לגבי
היחסים שלהם מעתה ואילך עם הסטודנטיות. הם בעיקר הביעו חשש מכך שיואשמו
בטעות ובאופן לא מוצדק בהטרדה של סטודנטיות. הם פחדו שאפילו אמירות או
מחוות תמימות שלהם עלולות להתפרש באווירה הנוכחית כמטרידות ומשום כך ייפתח
נגדם הליך לא נעים של האשמה בהטרדה. ובאופן כללי הם חוששים שהיכולת ללמוד
וללמד תיפגע באווירה של מתח מתמיד בתחום המגדרי וכללים נוקשים וסטריליים.
אני חושב שלא צריך לזלזל בחשש הזה של גברים מן הנורמות החדשות המתגבשות. לתפיסתי, שיתוף פעולה של גברים צעירים הוא חלק חשוב במאבק כנגד הטרדות ותקיפות מיניות. חשבתי לנצל את ההזדמנות כדי לספר לקהל קוראים מעט יותר רחב מה עניתי להם ומה אני חושב בסוגיה זו.
ראשית, אני חושב שהמבוכה שלנו הגברים היא חיובית. היא חיובית כי היא מלמדת אותנו שגם זירות שבעבורנו הגברים נחשבות בטוחות ונייטרליות מבחינה מינית-מגדרית נחוות על ידי רבות מחברותינו הנשים כמקומות מאיימים - כזירות של מאבק.
אני חושב שרק אחרי שהיכרתי את אישתי-חברת נפשי התחלתי להבין עד כמה נשים מוטרדות על כל צעד ושעל. כיצד הליכה ברחוב העירוני בשעת לילה מאוחרת, שהיא בעבורי אחת מן החוויות האהובות והמרתקות בגלל שלל הטיפוסים והתופעות שפוגשים בה, היא בעבור מרבית הנשים סיוט שצריך לעבור כמה שיותר מהר הכולל שריקות והערות (במקרה הטוב). כיצד אפילו הליכה לרופא היא מאורע מלחיץ. כיצד באוניברסיטה נשים נחשפות להערות סקסיסטיות משפילות ובפומבי, וכאילו בצחוק. כיצד אפילו אנשים מבוגרים ומכובדים לכאורה מרשים לעצמם להביע דעה על גופן ומראן של נשים. כיצד ההתייחסות הגברית מקטינה אותן ומשפיעה על אופן התנהגותן בעבודה, בלימודים, ברחוב, בבית.
בהמשך יצא לי לדבר עם נשים נוספות וגיליתי עד כמה תופעות של אונס ותקיפה מינית אינן תופעות נדירות שקורות לאחת מאלף, אלא משהו שקרה לנשים רבות שאנחנו מכירים.
לפיכך, עוזרי ההוראה צריכים להבין שאפילו פגישה מקרית עם סטודנטית בחדר המתרגלים, ויכוח על ציון במבחן, בקשת דחייה לאור נסיבות אישיות, הן סיטואציות שבהן מערכת היחסים שבין גברים ונשים נמצאת ונוכחת. ולכן צריך להיות רגישים, להשאיר דלת פתוחה, לחשוב על מרחק הישיבה, להימנע ממגע פיזי, לשמור על שפה מקצועית. כן - מערכת היחסים המקצועית שומרת על שני הצדדים ולא רק בגלל הנושא המגדרי אלא כי מטרת היחסים היא לעודד את הלמידה האקדמית.
אבל מעבר לכך, החשש אינו מוצדק מבחינה אמפירית-סטטיסטית. רוב הנשים בעולם שפויות ונורמאליות (וגם הגברים). אין לאף אחת אינטרס לרדוף סתם כך אחרי אדם חף מפשע ולהרוס את חייו. הסטטיסטיקות של תלונות שווא מראות כי יש אחוז אפסי של תלונות שכאלה. צריך לזכור שהמצב ההפוך של נשים שחוששות להתלונן הוא (עדיין) המצב הרווח. במילים אחרות, אם אתם לא חוששים באופן מוגזם שיאשימו אתכם בגניבה או ברצח שלא ביצעתם, כך אין סיבה שתחששו שיאשימו אתכם בהטרדה או בתקיפה שלא ביצעתם. אם אתם לא רוצים להיות מואשמים בהטרדה/תקיפה/אונס, פשוט אל תטרידו/תתקפו/תאנסו וב-99.9% מהמקרים הכל יהיה בסדר.
עוד סיפרתי להם, שבכל שנותיי כמתרגל היתה רק פעם אחת שבה סטודנטית ניסתה (אולי) "להתחיל" איתי. התגובה שלי היתה לצנן את היחס שלי אליה, לספר באחד השיעורים, כאילו בדרך אגב, שאני נשוי, והעניין נפתר. והוספתי, שאם הם מרגישים שישנה סטודנטית שמתנהגת באופן שמטריד אותם באיזה אופן או גורם להם לחשש הם צריכים לדווח על כך מיד למרצה של הקורס או לראש המחלקה ולא לקחת סיכון. אבל כאמור, מקרים כאלה הם נדירים ביותר.
אני לא יודע עד כמה הצלחתי לשכנע אותם. אני כן חושב שהמודעות הגוברת לנפוצות תופעת ההטרדות והתקיפות המיניות היא תהליך טוב וחשוב. אני חושב שלגברים יש תפקיד חשוב בתנועה הפמיניסטית. הרי בסופו של דבר מטרת הפמיניזם היא ליצור עולם טוב ובטוח יותר בעבור כולנו - אנשים ונשים מכל המינים והמגדרים. כדאי שכולנו ניתן לכך יד.
אני חושב שלא צריך לזלזל בחשש הזה של גברים מן הנורמות החדשות המתגבשות. לתפיסתי, שיתוף פעולה של גברים צעירים הוא חלק חשוב במאבק כנגד הטרדות ותקיפות מיניות. חשבתי לנצל את ההזדמנות כדי לספר לקהל קוראים מעט יותר רחב מה עניתי להם ומה אני חושב בסוגיה זו.
ראשית, אני חושב שהמבוכה שלנו הגברים היא חיובית. היא חיובית כי היא מלמדת אותנו שגם זירות שבעבורנו הגברים נחשבות בטוחות ונייטרליות מבחינה מינית-מגדרית נחוות על ידי רבות מחברותינו הנשים כמקומות מאיימים - כזירות של מאבק.
אני חושב שרק אחרי שהיכרתי את אישתי-חברת נפשי התחלתי להבין עד כמה נשים מוטרדות על כל צעד ושעל. כיצד הליכה ברחוב העירוני בשעת לילה מאוחרת, שהיא בעבורי אחת מן החוויות האהובות והמרתקות בגלל שלל הטיפוסים והתופעות שפוגשים בה, היא בעבור מרבית הנשים סיוט שצריך לעבור כמה שיותר מהר הכולל שריקות והערות (במקרה הטוב). כיצד אפילו הליכה לרופא היא מאורע מלחיץ. כיצד באוניברסיטה נשים נחשפות להערות סקסיסטיות משפילות ובפומבי, וכאילו בצחוק. כיצד אפילו אנשים מבוגרים ומכובדים לכאורה מרשים לעצמם להביע דעה על גופן ומראן של נשים. כיצד ההתייחסות הגברית מקטינה אותן ומשפיעה על אופן התנהגותן בעבודה, בלימודים, ברחוב, בבית.
בהמשך יצא לי לדבר עם נשים נוספות וגיליתי עד כמה תופעות של אונס ותקיפה מינית אינן תופעות נדירות שקורות לאחת מאלף, אלא משהו שקרה לנשים רבות שאנחנו מכירים.
לפיכך, עוזרי ההוראה צריכים להבין שאפילו פגישה מקרית עם סטודנטית בחדר המתרגלים, ויכוח על ציון במבחן, בקשת דחייה לאור נסיבות אישיות, הן סיטואציות שבהן מערכת היחסים שבין גברים ונשים נמצאת ונוכחת. ולכן צריך להיות רגישים, להשאיר דלת פתוחה, לחשוב על מרחק הישיבה, להימנע ממגע פיזי, לשמור על שפה מקצועית. כן - מערכת היחסים המקצועית שומרת על שני הצדדים ולא רק בגלל הנושא המגדרי אלא כי מטרת היחסים היא לעודד את הלמידה האקדמית.
אבל מעבר לכך, החשש אינו מוצדק מבחינה אמפירית-סטטיסטית. רוב הנשים בעולם שפויות ונורמאליות (וגם הגברים). אין לאף אחת אינטרס לרדוף סתם כך אחרי אדם חף מפשע ולהרוס את חייו. הסטטיסטיקות של תלונות שווא מראות כי יש אחוז אפסי של תלונות שכאלה. צריך לזכור שהמצב ההפוך של נשים שחוששות להתלונן הוא (עדיין) המצב הרווח. במילים אחרות, אם אתם לא חוששים באופן מוגזם שיאשימו אתכם בגניבה או ברצח שלא ביצעתם, כך אין סיבה שתחששו שיאשימו אתכם בהטרדה או בתקיפה שלא ביצעתם. אם אתם לא רוצים להיות מואשמים בהטרדה/תקיפה/אונס, פשוט אל תטרידו/תתקפו/תאנסו וב-99.9% מהמקרים הכל יהיה בסדר.
עוד סיפרתי להם, שבכל שנותיי כמתרגל היתה רק פעם אחת שבה סטודנטית ניסתה (אולי) "להתחיל" איתי. התגובה שלי היתה לצנן את היחס שלי אליה, לספר באחד השיעורים, כאילו בדרך אגב, שאני נשוי, והעניין נפתר. והוספתי, שאם הם מרגישים שישנה סטודנטית שמתנהגת באופן שמטריד אותם באיזה אופן או גורם להם לחשש הם צריכים לדווח על כך מיד למרצה של הקורס או לראש המחלקה ולא לקחת סיכון. אבל כאמור, מקרים כאלה הם נדירים ביותר.
אני לא יודע עד כמה הצלחתי לשכנע אותם. אני כן חושב שהמודעות הגוברת לנפוצות תופעת ההטרדות והתקיפות המיניות היא תהליך טוב וחשוב. אני חושב שלגברים יש תפקיד חשוב בתנועה הפמיניסטית. הרי בסופו של דבר מטרת הפמיניזם היא ליצור עולם טוב ובטוח יותר בעבור כולנו - אנשים ונשים מכל המינים והמגדרים. כדאי שכולנו ניתן לכך יד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה